איך לא להבין את הפוליטיקה של הזהויות

מעשה נאה עשתה תמר גוז'נסקי כשהחזירה את לנין לשיח בשמאל. גוז'נסקי במאמרה "זה לא 'ויכוח בין מק"י לחד"ש', זה ויכוח רעיוני במק"י" (הגדה השמאלית 1/7/07) ביקשה להרוג שלוש ציפורים במובאה אחת. היא ביקשה להסביר שמק"י שוקדת על העלאת התודעה המהפכנית של מעמד הפועלים בארץ. לשם כך השתמשה בקמע ששמו "הגישה המעמדית". מי שאין בידו הקמע, סוטה מדרך הישר. כדי להוכיח את היעילות והדייקנות של הכלי הנפלא, היא מיישמת את העקרונות שלה כלפי האינטלקטואלים הערבים שפרסמו מסמכים שלא לרוחה.

המובאה מלנין שבמאמר משנת 1903 מחטיאה את המטרה בכמה מישורים. ראשית, אין המושג "הגדרה עצמית של הפרולטריון" רלבנטי למעמד הפועלים בישראל. שנית, נעשה ניסיון להפוך את מעמד הפועלים למעמד מהפכני תוך התעלמות מוחלטת מגורמים היסטוריים ומטריאליים המשפיעים על רמת התודעה המעמדית. שלישית, אין קשר בין המשאלה הריקה מתוכן של "הגדרה עצמית של המעמד" ובין הפוליטיקה של הזהויות.

לבי עם חלק לא קטן של הקוראים שיש אצלם אלרגיה קשה לציטוט מקורות ופחד אימה מ"מלחמות ציטטות". אני מצדי סבור שדווקא החסר בהתייחסות ל"מקורות" הוא סימן מובהק להתדלדלות הדיון הרעיוני במקומותינו. הפעם אמנע מהתייחסות לציטטות רלוונטיות כדי לא להפריע לשטף הקריאה.

הבה ונעסוק בשאלה הבוערת.

המאבק של מק"י נגד הפוליטיקה של הזהויות - הוא מרשם כיתתי לכישלון ולבדידות. כמה יהירות וזלזול יש בקטע הזעיר הבא:

"חשוב להדגיש, כי כאשר עוסקים בטיפוח זהות לאומית ערבית (למשל, באמצעות "שולחנות עגולים", העוסקים רק בשאלות של המיעוט הערבי, מבלי לשתף בדיון חברי הנהגה יהודים), וזונחים במודע את הגישה המעמדית לשאלה הלאומית - נותרים במעגל ההשפעה של השקפת העולם של הבורגנות, זו המולידה את הפערים, הדיכוי והגזענות".

מה קרה? ציבור פלסטיני התכנס לדון בענייניו. הוא מייצג ומשקף חלק מאוכלוסייה הסובל מדיכוי לאומי חריף. הוא מתארגן תחת האפוטרופסות של ועדת המעקב של ערבי ישראל. הוא אינו טוען שיש לו גישה מעמדית. יתכן שאינו יודע בכלל מה זה.

ומה הטענות נגד? חטא ראשון: הם עוסקים בטיפוח זהות לאומית ערבית מבלי שהוסמכו לכך; חטא שני: הם עושים זאת באמצעות שולחנות עגולים; חטא שלישי: הם התכנסו מבלי לשתף חברי הנהגה יהודים(!). סיכום החטאים: אשמה בזניחת העמדה המעמדית. הם נשארים במעגל ההשפעה של הבורגנות. האם קומוניסט יכול לפסול התכנסות ודיון של קבוצה מקופחת ומופלה בגלל טענות מוזרות כאלו? האם לא ברור לאלה שכותבים ככה שיעוררו על ידי כך אנטגוניזם לעצמם ולעמדותיהם?

כל מרקסיסט (וכל דמוקרט) מברך על עצם ההתארגנות העצמית של כל קבוצה הסובלת מהמשטר כדי לקדם את ענייניה. קומוניסטים בכל העולם למדו להוקיר ולהעריך התארגנויות כאלה.
השמעתם שמפלגה קומוניסטית תגיד לאפרו-אמריקאים שהם נתונים להשפעת הבורגנות כיוון ש"מנהיגי המפלגה" לא הוזמנו לדיוניהם ולא היו שותפים לקביעת הקו שלהם? אם תהיה ועידה של פמיניסטיות או קבוצה על בסיס אתני מזרחי וכו' - האם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית ילינו על המפגש כיוון שלאו הוזמנו "מנהיגי המפלגה"?

למה מרקסיסטים, קומוניסטים ואנשי שמאל מברכים על יוזמות להתארגנות עצמית של כל הסובלים דיכוי לאומי, מעמדי, חברתי, אתני, מיני? כיוון שבדרך כלל יש להתארגנויות האלה תוכן דמוקרטי.

האם יש להבין מכל זה שאין להתווכח כשיש בסיס לוויכוח? בוודאי שלא. האתגר של מפלגה מרקסיסטית רצינית הוא להעמיד ניתוח יותר נכון, יותר מעמיק ויותר מקיף נגד העמדות שלא נראות לה. ויכוח זה יש לנהל תוך כיבוד העצמאות המלאה של כל קבוצה וארגון.

לנין, מה אפשר לעשות, לא שייך לדיון זה.

המאמר מתבסס על מובאה מלנין שנועדה לתת יסוד רעיוני למדיניות של מק"י. אך במובאה הנזכרת דן לנין בפרולטריון מהפכני באומה תחת דיכוי. כל דמיון בין הפרולטריון ההוא למעמד הפועלים הישראלי הוא מקרי בהחלט! אפשר להסביר זאת בפרוטרוט - אך נעשה זאת בהזדמנות אחרת.