מורה נבוכים לתנועת השלום הבינלאומית

מספר חברים בחו"ל ביקשו ממני להשיב על כמה שאלות בוערות הנוגעות למשבר בקרב הפלסטינים. ניסיתי כמיטב יכולתי להשיב לפונים. נדמה לי ששאלות מאד דומות נשאלות במקומותינו

שאלה: אני רואה את עצמי כידיד נאמן של האינטרס הפלסטיני. מכל מקום, במצב הנוכחי אני מתבקש לנקוט צד בתוך סכסוך פנימי, פעולה שאיני חפץ בה. נדמה לי וגם לאחרים כמוני, שאין ברירה אלא להעביר את תשומת ליבנו ואת מאמצנו לעניינים בוערים אחרים ולחכות לפלסטינים שיפתרו לבד את בעיותיהם הפנימיות.

תשובה: ייתכן ושמת לב שכמעט ואין כיום מאבקים למען שלום ודמוקרטיה בעולם שמתקיימים מחוץ למערבולת ההתנגדות לממשל בוש. הדבר אינו מקרי. אומנם המאבק העיקרי כיום הוא להוקיע ולהתנגד למלחמת ארה"ב בעיראק. אך האינטרסים של ארה"ב הם חובקי עולם והיא מתערבת כמעט בכל קונפליקט אפשרי. קיימת הנחת יסוד בסיסית הגורסת כי כל מאבק לאומי אותנטי לעצמאות ולשלום מתחכך במוקדם או במאוחר בסטרוקטורה הפוליטית, הכלכלית והצבאית של ארה"ב. העיקרון המחייב התנגדות למדיניות ארה"ב משמש גם ככלי מעולה לקביעת אוריינטציה פוליטית. לא קיים כמעט מצב עניינים, גם כזה שייראה לכאורה מרוחק מהדינמיקה של הזירה הבינלאומית, שאינו כפוף לגישה המתודולוגית הזו. ניתן לנסח גישה זו בכלל פשוט וברור יותר: בכל מאבק מקומי אנו צריכים להיות בשורה אחת עם הכוחות הנלחמים בארה"ב. אם את/ה מוצא/ת את עצמך, ולו לרגע אחד, ניצב/ת באותה שורה עם אלה התומכים במדיניות ארה"ב, נסי/ה להתעמק יותר בנושא הפוליטי כדי שתוכל/י למצוא דרך לצאת החוצה מהברית השגויה שנכנסת אליה. הניסיון שלנו הוא שרבים מהליברלים והדמוקרטים מבינים את הכלל הבסיסי והפשוט הזה, בעוד ישנם כמה קבוצות "שמאליות" באזור שבתוקף מסורות וקשרים המקומיים ממשיכים להתחבר עם גורמים שהתגלגלו ונפלו ברשת ההשפעה של הממשל האמריקאי. העצה שלנו היא לעולם לא להתיישר עם בוש.

שאלה: האם אתה תומך בעצם בחמאס, תנועה אסלאמית פונדמנטליסטית?

תשובה: זהו טריק ישן, להאשים את תומכי השלום והפוליטיקה הריאלית בתמיכה במשטרים הנחשבים מאוסים בתקשורת ובדעת קהל. האמת היא שאנו מנסים להסביר שצעדים כמו אמברגו, סנקציות ובידוד כלכלי הם דרך לא נכונה ולא יעילה. מאשימים אותנו בד"כ שאנו לא אחראים מבחינה פוליטית מפני שאנו מסרבים להצטרף למקהלת הגינוי כנגד "האויב הטרוריסטי". אך סוג זה של רצח-אופי לא ירפה שום מאבק אמיתי עבור השלום.ישנם חברים תומכי שלום ששואלים אותנו בכנות מדוע אנו תומכים בחמאס. כאן המקום לומר שוב: איננו תומכים בחמאס. אנו תומכים בהסכם ובפשרה בין שני הגורמים הראשיים בחברה הפלסטינית כפתרון היחיד למניעת טרגדיה אנושית שאת עוצמתה אין אנו יכולים לדמיין. אין חולקים שרוב הדמוקרטים החילונים מזועזעים מהערכים של החמאס ובצדק. אך למרות זאת, אנו נגד סגנון הדמוניזציה של בוש. במקום היסטריה, נפעל למען ניתוח מעמיק ולימוד כוחו של האסלאם הפונדמנטליסטי. אנו ננצל כל אפשרות למשוך את החמאס לתוך דיאלוג משמעותי במקום הנטייה להפיכת כל קבוצה אסלאמית פונדמנטליסטית לעוד זרוע של אל קאעידה. חשוב להדגיש שלכל נטייה פונדמנטליסטית יש את ההיסטוריה שלה, מסורת ומטרות פוליטיות שונות. בוש והשותפים המקומיים שלו יכולים בקלות לדחוף את החמאס לתוך מקום יותר רדיקאלי ולהתקשרויות לבעלי ברית יותר קיצוניים. אם אתה יוצא להשמיד מישהו, צריך להיות לך ברור שהוא יצא לחפש עזרה לפי כלל אחד ובסיסי: האינטרס שלו להישרדות.רצוי לציין שמספר רב של משקיפים לא משוחדים טוענים שהחמאס הוא אחד מהקבוצות האסלאמיות היותר פרגמאטיות. ידוע שארגון אל קאעידה תקף את החמאס על השתתפותו בבחירות. החמאס לא התנגד ליוזמות שלום כלל ערביות לשלום עם ישראל. הוא גם שמר בקפדנות על הסכמי הפסקת האש. הקשרים המקומיים וההיסטוריים שלו הם עם האחים המוסלמים במצרים, הידועים בהימנעותם מפעילות טרוריסטית. בין אידיאליזציה ובין דמוניזציה של החמאס קיים מרחב גדול ליוזמות קונסטרוקטיביות למען חיפוש דרכים יעילות שיעזרו לכל הצדדים.

שאלה: אני תומך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים ואני נמצא בדיון עם אנשים אחרים בתנועת השלום שתומכים בפתרון של מדינה אחת. איך האירועים הנוכחיים משפיעים על הדיון החשוב הזה?

תשובה: המשבר הנוכחי הוא תוצאה של הסירוב העיקש הישראלי למציאת הסדר הוגן. ההיעדרות, לכאורה, של פרטנר פלסטיני לשלום היא חלק מתכסיס תעמולה ישראלי שנועד להסתיר את העובדה שישראל לא מוכנה לעשות את הוויתור המינימאלי ביותר עבור השלום. נכון להיום, וואשינגטון וירושלים חולמות על שבירת הממשלה הנבחרת של הפלסטינים ודחיפת החברה הפלסטינית לכניעה מאולצת לדרישות ולצרכים הישראליים. כל עוד בוואשינגטון ובירושלים נמצאים באופוריה של הסיכוי לשבור את האחדות המוראלית של העם הפלסטיני, הם לא נכונים למשא ומתן לשלום. במקום זאת הם מפיקים תעמולה הנשענת על מחוות ריקנות, כמו שחרור 250 אסירים של הפתח מתוך 10,500 אסירים המוחזקים בבתי כלא ישראלים. אם רוצים להמשיך במאבק עבור שלום ישראלי-פלסטיני, קיים צורך לדחות את המזימות נגד האחדות הלאומית של העם הפלסטיני ולדחות את התוכניות של ארה"ב, ישראל והפתח לפלג ולקטב את החברה הפלסטינית.אין סיבה לקבוע כי ההבדלים בין העמדות הנוגעות לשאלות רציניות המשפיעות על תנועת השלום כמו הדיון על פתרונות של מדינה אחת מול שתי מדינות שייכים לעבר. הם עדיין רלוונטיים. אך יחד עם זאת, כל קבוצה או ארגון התומכים בשלום ובעצמאות (בלי שום קשר לטיב הפתרון המוצע) צריכים להתאחד סביב המטרה של איחוד העם הפלסטיני שבלעדיו לא ייתכן אף פתרון צודק של הקונפליקט.

שאלה: אם אני תומך בפתרון של שתי מדינות, האם אני לא אמור לתמוך באבו מאזן ובפתח שהביעו נכונות עקבית לסוג כזה של פתרון?

תשובה: קיימים, לצערנו, מנהיגים המסוגלים לעשות דיסקרדיטציה למצע נכון ולהפוך ולערער מטרה צודקת ורעיון צודק על ידי הפיכתו לקונספציה של התחשבות יתר בדרישות הישראליות וחמור מכל, מתן הכשר לקיום למניפולציות של ממשלות ישראל וארה"ב. פתח לא לוחם היום עבור פתרון אמיתי של שתי מדינות. הוא מנסה לכפר על דימוי נמוך אצל הפלסטינים על ידי כיכוב במשחקים דיפלומטים. זהו לא מקרה שאבו מאזן וג'ורג' בוש מתחרים במרוץ של חוסר פופולאריות בקרב העמים שלהם. פתח של אבו מאזן הפכה תוכנית של כבוד ועצמאות לדרך כנועה ובזויה ואיבדה כל אמינות כפקטור עצמאי בזירה הפוליטית.

שאלה: מה עכשיו, למה אנו יכולים לצפות?

תשובה: ההצהרות האחרונות של אבו מאזן, יחד עם מידע מהימן על הידרדרות המצב בעזה והביקור הצפוי של רייס מצביעים על כך שהברית המשולשת מעבדת תוכנית מרוכזת לשבור את ההתנגדות של החמאס וההשפעה שלו בעזה. סטיבן ארלנגר מהניו יורק טיימס המציא השבוע (10 ביולי 2007) הוכחה חותכת שישראל וארה"ב מתכננות תוכנית מפורטת להשמדה של כל הפעילות התעשייתית והעסקית בעזה. עזה נחנקת בהדרגה באמצעות פעולה מחושבת היטב כדי להראות שכל מראית עין של חיים נורמאלים בעזה, לא תחזיק מעמד. הם מקווים שיהיו מהומות והפגנות. אנשים ינסו לברוח. אוכל יהפוך ליקר המציאות ולא תהיה השגחה רפואית. כל מי שתמך או תומך בחמאס יקבל שיעור שלא ישכח למשך כל חייו. אל תמרוד נגד בוש. בוש עדיין חזק. נורא חזק. באותו זמן אבו מאזן מכין את המאבק ברמה האידיאולוגית. הוא מסביר בראיונות אחרונים לתחנת טלוויזיה איטלקיתשהחמאס מבצע את החטא האולטימטיבי. האמינו או לא, כך אבו מאזן ממשיך ואומר, אך החמאס מכניס את אל קאעידהלתוך עזה ומרשה לו להתפתח ולהתחזק. עכשיו זה כבר נהיר וברור כיצד אבו מאזן למד מהר מוואשינגטון וכמה דחופהנהייתה פעילות הקואליציה נגד החמאס (בוש מצא את אל קאעידה בעיראק וזה עודד אותו להקדים את מועד הפלישה).הגיוני, בקונטקסט הנוכחי, שאבו מאזן גם הצהיר באותו ראיון שהוא לעולם לא יקיים משא ומתן עם החמאס. עם בוש מאחוריו ואולמרט לצדו, הוא אינו צריך לקיים משא ומתן עם החמאס, רק בגלל העובדה הפעוטה שהוא קיבל יותר קולות מהפתח.