בלוגומניה

טניה רינהרט ואני היינו חברים. אני הערכתי אותה ואהבתי אותה. היא הייתה תמיד בראש החץ נגד הכיבוש אך אכזבה אותי כשנכנעה לאופנה ומתחה ביקורת קטלנית על יאסר עראפת. בכל מקרה עיקר המאמצים האינטלקטואלים שלה היו מגויסים לחשיפת הקנוניות של ארה"ב וישראל נגד העם הפלסטיני. היו רגעים שטניה הייתה מפלגה של אישה אחת. בעניין אחד אני כועס עליה. למרות ההתנהגות המגעילה של אוניברסיטת תל אביב כלפיה היא לא הייתה צריכה לנטוש את הארץ. איזה אסון שכך היא חוזרת אלינו! איזו אבידה!

האירופאים
האירופאים לא יודעים מה לעשות. ברור להם כי הרביעייה צריכה ללכת לקראת הפלסטינים, אך הם נראים מופחדים עד מוות מקונדוליזה. יש לי הצעה טובה. יש לנו כמה מאות ארגונים לא ממשלתיים בארץ שמעניקים לאירופאים זכות לממן אותם. אולי יש לנצל את הקשרים הטובים האלה להעביר מסר לאירופאים: כספכם אינו תחליף לתמיכה ברורה וחד משמעית בשלום צודק. אם לא תתנהגו כמו בני אדם יכול להיות שלא נקבל את כספכם.

מק"י-חד"ש
חברנו דני פתר מחה במכתב למערכת לפני כחודש על כך שמק"י ראתה לנכון לנזוף באופן פומבי על התנהגות ח"כ מוחמד ברכה. פתר ראה בהחלטה זאת מעשה הפוגע באחדות מק"י-חד"ש. התפתח דיון קצרצר שבמרכזו ניתוח של יובל הלפרין על הבעיות האסטרטגיות העומדות בפני השמאל הישראלי הלוחם. אך מה לעשות, לא התפתח דיון. למישהו איכפת?

סטלין - גם כן בן אדם?
רק למדנו לשנוא את סטלין כפי שצריך ולהתפלל כל בוקר "סטלין שווה היטלר" ועינינו צדו מודעה מעניינת בגיליון האחרון של "הניו יורק ריביו אוף בוקס". המודעה מוקדשת לספר חדש "מלחמות סטלין (1953-1939)" מאת ג'פרי רוברטס. במודעה מובאת המלצה מאת ההיסטוריון ריצ'רד אוברי הקובעת: "הגנה איתנה על סטלין כדיקטאטור בשעת מלחמה ומפקד-על לאחר המלחמה (ו...) אחד מהתיאורים הנרטיביים הטובים ביותר שיש בידינו על סטלין האמיתי". אוברי, אגב, פרסם ב-2004 ספר על הדמיון בין סטלין ובין היטלר... ההוצאה לאור של אוניברסיטת ייל מפרסמת ספר הגנה על סטלין? לאן הגענו.

הזמנה מגעילה
יש סיכוי שהניאו-שמרנים למיניהם מתגנבים להם בחזרה לביב השופכין שממנו פרצו כדי לנסות להצית תבערה עולמית. אבל גל הימין החדש לא נסוג לחלוטין וכראייה לכך הולך ופורח אצלנו מרכז בינתחומי ספק אקדמי בהרצלייה. ביבי "ליקק" להרבה מיליונרים והם גמלו לו בהקמת "אוניברסיטה" של הימין הישראלי. אמת, אקדמאים רבים הלכו לשם מתוך חוסר ברירה והמנהלים הכאילו ליברלים של האוניברסיטה הבינו שיש צורך להעסיק ליברל אחד או שניים לשם הסוואת האופי המהותי של המוסד.

על כן הופתענו ונגעלנו כאשר הגיעה לידינו הזמנה מהודרת לכנס בינלאומי משותף למרכז הבינתחומי ולקרן היינריך בל. הכנס מוקדש לארבעים שנה למלחמת ששת הימים. קרן היינריך בל לא יכלה למצוא לה שותף גרוע יותר לנושא זה. ומי יצילנו מהפנלים המאוזנים האלה כמו "שולמית אלוני וחנן פורת", האם באמת נחוץ לסעוד עם אוריאל רייכמן ושמעון פרס? יש כמובן כמה אישים טובים בתוכנית. יש כאלה שסבורים שמדובר באיזון. אני חושב שמדובר בקישוט.