נצחונו של אובמה

בשלב מוקדם של מערכת הבחירות, כתבתי לחברים שלמרות שאובמה אינו איש שמאל חייב השמאל בתנאים הנתונים לתמוך בו ולראות אותו בתור המועמד של השמאל. בבחירות של 2008 לא היה מקום לחלום על מאבק רציני מצדה של מפלגה שלישית.

ניצחון סימבולי

אני שותף מלא להתלהבות על נצחונו של אובמה. אובמה נאלץ להתגבר על המכונה של הקלינטונים ולהדוף את מערכת ההשמצות מצדה של מחנה מקיין. אך, החשוב מכול, כל אדם המכיר את תפקיד הגזענות בארה"ב חש סיפוק ושמחה לרגל ניצחונו המרשים של אובמה. יחד עם זאת אסור להתעלם מכך שהשקפותיו ועמדותיו אינן חורגות ממגוון הדעות המוכרות במפלגה הדמוקראטית. נכון שהיו לו לאובמה כמה אמירות מתקדמות תוך כדי ההתנגשות עם יריביו. אך היו אצלו דוגמאות רבות של עמדות מוטעות ומסוכנות (אפגניסטן, ישראל, איראן, תוכנית ההצלה להון הגדול ועוד.) כל משקיף מתקדם מבין ש"שנוי" ו"כן, נוכל" הינם ריק מתוכן ואף מסוכנים כשלא יודעים בדיוק מהם השינויים ובעצם מה אנו נוכל לעשות.

אחדות כתחליף שטחי לאידיאלוגיה אינה רחוקה מסיסמאות ימיניות מובהקות. השיח של אובמה המתרכז, כמעט באופן בלעדי על "המעמד הבינוני" מתעלם מהמוני מהעניים וממעמד הפועלים ומבקש לטשטש את זהותם תוך כדי הטבעתם בשורות המעמד הבינוני. נכון, עלי להודות, שלחסידיו של אובמה טענה חזקה, אפילו מוחצת, כאשר הם טוענים שאובמה עשה בדיוק מה שנחוץ להיבחר. אך טענה זו היא מסוכנת אם וכאשר תהפוך להצדקה עיוורת למחדלים ולכישלונות של הנשיא אובמה מכאן ואילך. הנשיא יישפט לפי מעשיו.

מה לא השתנה

בימים אלה גוברים הסבל והמצוקה אצל השחורים בארה"ב. הרי ידוע שבתקופה של מיתון ושל שפל סובלים קודם כול העניים והשחורים הם חלק גדול מאוכלוסיית העניים. ישנם אנשים מתקדמים רבים שמתייחסים לבחירת אובמה כבואם של ימי המשיח. יש אצלם תחושה שקווי ההפרדה האחרונים הולכים ונעלמים. אך עם כול ההבנה להתרגשות לנוכח נשיא שחור בארה"ב אסור לראות בתופעה זו שינוי מהותי במצבם של השחורים בארה"ב. ישנה אשליה אצל ליברלים שבחירת נשיא שחור מבטיח רווחה והתקדמות של המוני העם האפרו-אמריקאים. קווי ההפרדה בארה"ב נמשכים בפער העצום, בחיים ובנתונים הסטטיסטיים כאחד, בין המוני השחורים ובין האוכלוסייה הלבנה.

מי בעצם ניצח את הבחירות

אובמה צדק כשהסביר להמוני התומכים שלו שהם המנצחים. יש לקוות שלא דובר במחמאה מעלמא ואמירה זו ביטאה את העובדה שאובמה חייב את הצלחתו לתנועה עממית שצמחה מן היסוד של החברה האמריקאית (GRASS ROOTS). ובכן, ההצלחה שהייתה היא ההצלחה של תנועה זו.

האם מודבר בתנועה שנוצרה באמצעות שיטות טכניות שאיננה אלא מרכיב במבצע יעיל ומוצלח מטעם ארגון הבחירות של אובמה? השבחים שמחלקים לארגון מערכת הבחירות של אובמה יותר מרומזים שזה מכשיר שנבנה מלמעלה עד למטה העומד לרשות אובמה אם ירצה להפעילו. אך לעניות דעתי, התנועה למען אובמה אינה סתם כלי שיוכל להזדקק לו לפי רצונו. מדבור בישות חברתי חיה ונושמת.

אובמה העיר בצדק שההצלחה בבחירות אינה העיקר. אך מהו מניין הכוחות שלו שיוכל אובמה להביא עמו לוושינגטון? יש לו תומכים בקרב מפלגתו אך רובם כפופים למנגנון הביורוקראטי של המפלגה שיש לה סדר יום ואינטרסים משלה. יש לו תמיכה ניכרת בממסד של עולם העסקים ושל אקדמיה. אך שוב, לאנשים האלה יש סדר יום ואינטרסים משלהם. המסקנה היא שאם לאובמה סדר יום לוחם וחד משמעי יוכל לסמוך אך ורק על התנועה העממית הזאת. אבל יוכל לסמוך על התנועה הזאת רק אם ישכיל להאזין לדברה ולטפח דו-שיח רצוף ואמיתי עם אלה שעמלו למען בחירתו. קיומו של דיאלוג זה או היעדרו ילמדו אותנו לאן פניו של אובמה מועדות.

בשלב מוקדם זה, ממשיכה התנועה העממית לחגוג, אך מעל להמולה שומעים כבר צעדיה של הפוליטיקה הישנה: מינויים בקרב אנשי קלינטון הימיניים, התייעצויות אינטנסיביות דווקא עם הסלטה והשמנה של עולם הפיננסי ועם בחירי הכלכלנים, הצהרות בנושא מדיניות חוץ שמתבססים על מדיניות בוש שנועדו ככל הנראה להרגיע מבקרים פוטנציאליים מקרב הממסד הצבאי ומגנון מדיניות החוץ. כל יום שעובר מבלי סימן של תנועה עממית מתפתחת של ה-OUTSIDERS ליד אובמה מעורר דאגה. אם אובמה ינסה למשול "מהמרכז" ולהיות בסדר עם כולם ילך כוחו וייחלש וייהפך לקורבן של אלה שרצה בתמיכתם. אם יתמסר לייעוץ מצד הממסד הכלכלי-פיננסי שעיקר דאגתם חילוץ ההון הגדול מצרותיו יתדלדלו המשאבים שלרשותו ויצטרך ללמוד חיש מהר שיש ניגוד עניינים בין ההון הגדול מצד אחד ובין מעמד הפועלים ושכבות הביניים מהצד השני. שפל ומיתון הם צורה של עריכת מלחמה נגד העניים, מעמד הפועלים וכן, גם חלקים של מעמד הבינוני. אם הנך באמת מנהיגם אתה משיב מלחמה ואם לא תירמס על כך שנטשת את אלה שהעלו אותך לשלטון.