סיכומים סוריים ותוצאה לובית שלא התכוונו לה

מקור המידע העיקרי שלי

אני מודה ומתוודה שהמקור העיקרי של מאמרי בנושא המזרח התיכון הוא הניו יורק טיימס בכבודו ובעצמו. הדיווח בניו יורק טיימס הוא יותר רחב ופלורוליסטי מהרגיל בגלל כמה סיבות. הניו יורק טיימס משקף את החוגים החשובים בארה"ב שמכירים בעובדה שהיאמפריה האמריקאית נחלשת וחייבת לעצב מדיניות יותר שקולה. נסיונות ההתערבות הצבאית האמריקאית האחרונים היו כרוכים בסיכונים עצומים והסתיימו בכשלונות חרוצים. הנסיון לחזק את האמפריה בעיראק ובאפגניסטאן העלו חרס. הניו יורק טיימס אינו רק משקיף סתם. הוא ממלא תפקיד דיפלונטי למחצה. העיתון ער במיוחד לסכנת היגררות אחרי גורמים מקומיים ריאקציונריים שמוכנים כמעט תמיד לצאת לקרב תוך כדי תקווה שיוכלו לסחוב את ארה"ב לתוך המערבולת. לדוגמה: ביבי הבונה את התוקפנות שלו כלפי איראן על טקטיקה זאת.

צילום מסך מתוך אתר הניו יורק טיימס

ברור שהקו הכללי של העתון החשוב הזה אינו שמאלי. לדוגמה, משתתף העיתון בדמונזציה של יריבי ארה"ב כגון צ'אבז נשיא וונוזואלה, ורואה את עצמו כחלק, אומנם חלק שפוי, של האופוזציה למשטר הסורי.

מי בחר בדרך ההתקוממות המזויינת ומדוע?

לאחר שהתברר בראשית ההתקוממות למורדים בסוריה שזו אינה מתרחבת וכי אין לה סיכוי להפיל את המשטר, פתחו במערכה למען התערבות אמריקאית מסיבית. השמאל בקרב המורדים התנגד נמרצות למעבר למרד מזויין. מסתבר שישנם כוחות רבים בסוריה שמתנגדים למשטר אסאד אך מתנגדים לא פחות להתערבות זרה שמשמעותה בעיניהם כניעה והתחברות לשלטון אימפריאלי זר. אך בעידוד גורמים זרים רבי עוצמה כמו תורכיה ונאט"ו לבש המרד אופי מזויין מובהק, דבר שהכשיר את קרקע למלחמת אזרחים.

אנו זוכרים היטב את ההצהרות של אישים כאהוד ברק שאסאד נופל בתוך ימים ספורים. הצהרות כגון אלה חוזרות מדי שבוע. אבל לעומתן גדלים הסימנים שיחסי הכוחות הצבאים והפוליטיים בשטח אינם מצדיקים את התקוות להפלת המשטר. המאמר להלן שהתפרסם בניו יורק טיימס מצייר תמונה שונה מהמקובל במקומותנו. הנה תרגום חלק של המאמר שיש בו מידע חשוב על הנעשה בציבור בסוריה. הנקודה המרכזית של המאמר ברורה: האופוזציה הסורית אינה מצליחה לרכוש את האמון של המוני הסורים. "לאחר כמעט שנתיים של הסכסוך, נכשלו האופוזציה ותומכיה הבינלאומיים ברכישת האימון של אלה התומכים בממשל מן השורה, ובתוכם המיעוטים, שהם סקטור האוכלוסייה שעזרתם חיונית לא רק לסיום הסכסוך, אלא גם למנוע שסוריה תהפך למדינה בפירוק." בעלת הטור, אן ברנרד, ממשיכה ומבהירה שהבטחות האופוזיציה שתערוב לזכויות כל האוכלוסייה אינן אמינות. פרשנים מערביים הנמצאים בסוריה מדווחים שהעדר מדיניות ברורה אצל האופוזיציה עוזר להישרדות המשטר וכי ישנם רבים שמתעבים גם את המשטר וגם את האופוזציה. מתברר גם שקופי ענאן, ששימש כמתווך הראשון מטעם האו"מ, דרש מהאמריקאים שיפסיקו לצדד בדרישת האופוזציה להפלת אסאד כתנאי להדברות כלשהי. הביקורת נגד מדיניות האופוזציה משותפת "לחוגים נרחבים של מומחים לאזור, לאינטלקטואלים סורים ואפילו ליועץ לשעבר של ממשל אובמה".

המורדים בסוריה – סימנים של התפכחות

במלחמה בסוריה מסתמן תיקו. אבל המלחמה נמשכת ודם נשפך כמים. המורדים ובעלי בריתם נושאים באחריות להמשך שפיכות הדמים כשהם דורשים את ראשו של אסאד כתנאי למו"מ. מנגנון תעמולה אדיר גוייס לשכנע את העולם כולו שאסאד עומד ליפול, כך שלא יהיה צורך לנהל מו"מ עם המשטר. מסתבר שהמועצה הלאומית הסורית מפולגת בשאלות מהותיות. המנהיג הבכיר של האופוזציה הסורית, השיך כתיב, הצהיר בפעם הראשונה בגלוי על נכונות לקיים שיחות עם נציגי הנשיא אסאד תוך כדי ריכוך הסירוב עד כה לנהל מו"מ. יש לקוות שידידנו בשמאל המתעקשים בתמיכתם במרד הסורי לא ירגישו נבגדים. יש להפסיק את המלחמה האיומה הזאת. אין מוצא פרט להפסקת אש והידברות בין כל הסורים על פיתרון פוליטי. זה היה נכון לפני שישראל התחילה להפציץ את דמשק. היום זה נכון שבעתיים.

זרעו בלוב – קוצרים במאלי תוצאה שלא התכוונו אליה

המערב הנאור ממשיך במסע הפלישות למדינות איסלאמיות. עכשיו הגיע הטור של הצרפתים. האמריקאים ניסו לנקוט בצעדים שימנעו את הצורך בהתערבות גלויה. לשם כך ביקשו לבצר את השפעת המערב הנאור על ידי טיפוח כוחות צבאיים ומשטרתיים מקומיים.

"במרוצת ארבעת השנים האחרונות הוציאה ארה"ב בין 520 עד 600 מיליון דולר במאמץ נגד הלוחמים האיסלאמיים באפריקה כדי לא להסתבך (בהתערבות גלויה) כפי שקרה לה במזרח התיכון. התוכנית הופעלה ממורוקו עד ניגריה. פקידים אמריקאים העלו על נס במיוחד את הצבא של מאלי כשותף לדוגמה." (ניו יורק טיימס)

אך מסתבר שבמשך הזמן חזרו למאלי לוחמים מצבאו של גדאפי מבני טוארג (Tuareg). אלה התחברו לחבריהם ששימשו קצינים בצבא מאלי. בשיא הקרבות בצפון מאלי החליטו שלשה מפקדים בכירים לנטוש את צבא מאלי ולהצטרף למרד יחד עם 1600 חיילים וציוד רב ערך. בני העם טוארג מייצגים מאז שנות הששים של המאה הקודמת את התנועה הלאומית של בני הסהרה. המחלוקת האמיתית [של הצרפתים] היא עם הטוארג ולא עם אל-קאידה. דרך אגב יש בסהרה רזרבות של נפט, גאז, אורניום וכו'.

האמריקים מתקשים למנוע מפלות כגון המפלה במאלי במקומות אחרים. שיטת השוחד אינה תמיד מבטיחה .שליטה. בינתיים נחשף הרקע והמניעים הכלכליים והאסטרטגיים האמיתיים של המעצמה הנוגעת בדבר.