יום רביעי, 6 בפברואר 2013

חד"ש מול תוצאות הבחירות 2013


התמונה "הגדולה" היא  ברורה. חד"ש שמרה בקושי על כוחה, תוך ירידה של כ-10% מכוחה האלקטורלי. היו לחד"ש % 3.3 ב-2009 והיא ירדה עכשיו ל- 3% של כלל המצביעים. נראה שעיקר הירידה היה ברחוב היהודי. יש להגיד את הדברים בצורה ברורה – חד"ש-מק"י נמצאות למרות ניצוצים פה ושם במצב של קפאון.
hadash-ja
חד"ש בהרכבה היהודי-ערבי ובהשקפת העולם הרעיונית שלה היא התקוה של השמאל המהפכני בישראל. אך גם עליה חל הכלל שאם לא מתקדמים אז נסוגים. חד"ש חייבת לרענן את עצמה באופן יסודי, צעד אחרי צעד.
 הדרך החיובית ביותר לשכנע את התנועה שמתכוונים לשנות את המצב היא לקיים דיון מקיף ופומבי על החולשה שהתגלתה בבחירות. צריכים בטבע הדברים להתחיל בהנהגה. מוחמד ברכה לא קנה את מקומו בהנהגה בחנות. הוא הרוויח אותו ביושר. יחד עם זאת יש בעיה חמורה בכך שחד"ש הפכה להצגת יחיד והדבר מורגש היטב בכנסים של התנועה. רצוי עד מאד שברכה והחברים האחרים שבהנהגה ישקלו היטב את הרעיון לבצע את הרוטציה מוקדם יותר מכפי שתוכננה. דווקא ברכה עשוי להעמיק את הדיונים הרעיוניים ולגייס את התנועה לשיפור המצב הארגוני שהוא "על הפנים".

פגם גלוי ובולט

חד"ש טיפחה אשליות פרלמנטריות רציניות. אבקש להסביר. אין פגם בעבודה פרלמנטרית. היא חשובה לכשעצמה. אך היא אינה יכולה להיות המרכז של הפעילות של תנועה מהפכנית. חוק הפרופורציה מחייב. הערך של עבודה פרלמנטרית אינה נמדד, לבד או בעיקר, בכמות או בתחרות עם מפלגות אחרות. הוא נמדד קודם כל בשילוב בין פעילות בשטח, בניית קואליציות ובניית התנועה המהפכנית. יוקרה ציבורית היא נחמדה אך בלי שילוב עבודה המונית, המלאכה הפרלמטרית דומה להליכה על רגל אחת.
יש להעיז לדון בשאלות הקשורות לסדר היום ולהקצאת שעות העבודה ומשאבי אנוש של ההנהגה. החברים בכנסת ועוזריהם חייבים להקדיש חלק רציני של הזמן שלהם לבניית הסניפים והפעלתם. חיזוק התנועה והרחבת שורותיה חשוב יותר מעוד כמה אינצ'ים בעיתונות. לפעמים החברים בסיעה מציגים את הישגיהם כאילו עבודתם משנה את אופיו של המשטר והתנהלותו. פעילות פרלמטרית ללא פעילות מהפכנית ברחוב, במקומות עבודה ובשכונות נדונה לעקרות.
חד"ש זוכה בימים אלה להרבה יוקרה. אבל אי אפשר לתרגם יוקרה לקולות בקלפי. יוקרה, אפילו זו הנרכשת בעבודה כשרונית ומסורה, אינה "שם המשחק". תנועה מהכפנית אינה מרוויחה מ"טרנדים". הפעילים הנהדרים ששטפו את הרחובות לפני הבחירות עשויים לשמש גרעין של פעילים שיודעים את ההחשיבות של בניית כוח מהפכני במישור הרעיוני והארגוני כאחד.
הכישלון של חד"ש על רקע תנועת המחאה הוא כואב במיוחד. יש רצון טבעי לשבח את הפעילות ואת המסירות של החברים. אך ירידה של כ-20%  של מצביעי חד"ש ברחוב היהודי מחייב ניסוח חזק וברור: היה פגם חמור בדרך עבודתנו ובעצם הבנתנו את התנועה הזאת. אני מקווה שהחברים הפעילים יקיימו דיון מיוחד בנושא זה. הפער בין ההצלחה של פעילות המחאה ובין התוצאות הפוליטיות העגומות במישור הארצי ובמיוחד עבור חד"ש מחייב חשבון נפש רעיוני. אני מציע להתרכז בדיון באופיה המיוחד של מדינת ישראל.  ההיבטים של קולוניאליזם פנימי ושותפות אסטרטגית נרחבת עם ארה"ב רומזים על כך שהסיסמה של "צדק חברתי" אינו מספיק וכי יש להעלות בכל מקום את המאבק נגד הכיבוש והסיסמה "צדק חברתי ושלום צודק".

טעם החיים של חד"ש  – המאבק האנטי-אימפריאליסטי

השאלה הפלסטינית הסתבכה. המזרח התיכון סוער ואין איש מוכן לנבא את השלב הבא במאבק להשתחרר מההגמוניה של ארה"ב. אך אפילו במצב מורכב זה ישנם כמה קווים מנחים. ארה"ב ובעלי הברית שלה הם שמספקים את התמיכה הרב-צדדית למשטרים הסרים למשמעת שלה. ככלל יש לתמוך בתנועות ובמדינות הנאבקים על עצמאותן אפילו שיש הסתייגות מהמשטר הפנימי שלהם. כמו כן רצוי, כשמגבשים את עמדתנו, לבדוק את עמדות גורמים מתקדמים כגון קובה וונוזואלה העומדים בראש המאבק נגד הגמוניה של ארה"ב.
כשמנתחים את האירועים לפי הקריטריונים הנ"ל ברור שהנהגת אבו מאזן נכנעת למעשה להשפעה של ארה"ב והשתלבה במערך המדיני והאסטרטגי שלה. הנאמנות הבלתי ביקורתית של הנהגת חד"ש לאבו מאזן וההיסוס למתוח ביקורת ברורה ונוקבת על מהלכיהם התמוהים של הרשות הינם ביטוי של טישטוש הקו האנטי-אימפריאיליסטי של חד"ש.
הקושי של חד"ש לגבש עמדה ברורה נגד מהלכי האמריקאים בסוריה מדאיג ביותר. בסוריה הערפל התפזר. ארה"ב ובעלי הברית שלה השתלטו חיש מהר על המרד הסוני והצליחו לנצל את המרד לבצע REGIME CHANGE. מהלך זה היה לחלק חשוב בהכנות ההתקפה של ארה"ב-ישראל על איראן. יכולת להתרשם מפירסומים של חד"ש שמקור המתח העיקרי במזרח התיכון הנו האישיות האכזרית של נשיא סוריה כלפי התקוממות למען חופש ודמוקרטיה.
ארה"ב וישראל אחראים להנצחת המציאות השוללת את זכויות היסוד של העם הפלסטיני. המאבק נגד הכיבוש צריך על כן להתנהל על יסודות אנטי-אימפריאיליסטים. אין קיצורי דרך.