22 נובמבר 2012
ממשלת ישראל טיפחה אשליות מופרכות בקרב העם
ישנם סימנים, כדוגמת פרטי ההסכם להפסקת אש, המרמזים שממשלת ישראל נחלה
כישלון חרוץ בניסיון לשבור את חמאס. הממשלה פיזרה אשליות כאילו ש"הפעם"
תנחית על חמאס מכת מוות שממנה כבר לא יקום. ואומנם שכנעה הממשלה את הרחוב שהיא יוצאת לקרב מכריע
לחסל את חמאס הפעם ולתמיד. לא ברור מה אמורים האזרחים לחשוב עתה על הבטחות נתניהו
וברק להוריד את חמאס על הברכיים. חמאס לא הורד על הברכיים. להפך, חמאס עמד בכבוד
במבחן צבאי-מדיני חמור ביותר. הוא גילם אם כי בצורה חלקית את רצון כלל הפלסטינים
לעצמאות ולמדינה משלהם. הידיעה שהמונים רוקדים ברחובות עזה אינה מפתיעה. השחצנות
והבירבור של ישראל נחשפו בכל הכיעור שלהם. הכישלון המצטלצל של ישראל להכריע את
חמאס עשוי לשמש פתח לקידום אחדות השורות של הפלסטינים. מהלך כזה הוא חיוני וצעד
ראשון במצעד הקשה והארוך לבניית אחדות פלסטינית. אחדות זו חיונית להדוף את
התוכניות הישאליות-אמריקאיות לפגוע בחזון העם הפלסטיני ובמאבק שלו לעצמאות ולשלום.
ארה"ב מובילה מאחור – LEADING FROM BEHIND
Reuters: “Obama has not asked Israel to hold off on ground invasion of
Gaza, believes Israel has right to make own security decisions – White House.”
מוקדם לסכם את הלקחים של המתקפה הישראלית על עזה. אין לדעת אם הסכם
הפסקת האש יחזיק מעמד. בפרשה כולה, אולי
הנסתר רב על הגלוי. בכל זאת ניתן לסכם סיכום ראשוני.
ארה"ב אימצה בעקבות ההתקפה של נאט"ו על לוב סגנון
פוליטי-פסיכולוגי חדש שכונתה "הובלה מאחור ". LEADING FROM BEHIND. הטעם לסיגנון היה ברור. ארה"ב נאלצה להבין
שיש לה שם רע בעולם. יש הבנה רחבה שארה"ב
פועלת לקידום האינטרסים האנוכיים שלה תוך פניית עורף לצדק ולשוויון
בינלאומי ותוך רמיסת כבודם של יריביה. ישנה חשדנות מוצדקת בכל העולם כלפי מדיניותה ארה"ב ומטרטתיה. על כן,
"טבעי" שנעדרו האמריקאים מהפעילות הדיפלומטית-מדינית באיזור במשך השבוע
הראשון של המתקפה הישראלית. אך ממרחקים ביקשה ארה"ב מהיום הראשון של המבצע
לגלות תמיכה מוחלטת ובלתי מסוייגת בישראל.
אובמה אוהב את ביבי
רויטרס הודיע לפני יומיים, על סמך ידע שמקורו בבית הבלבן, שאובמה לא
ביקש מישראל להימנע מפלישה קרקעית לעזה כיוון שלישראל הזכות להחליט לבדה בשאלות
הקשורות לביטחון שלה.
הצהרה תמוה זו מצטרפת לשורה ארוכה של מהלכים של תמיכה גורפת לישראל ולנתניהו
במלחמה של ישראל נגד העם הפלסטיני. כידוע, הוביל ממשל אובמה מסע תמיכה בישראל
מתחילת המבצע הישראלי בסיסמה "לישראל זכות להגן על עצמה". מי שנותן גיבוי בלתי מסוייג כזה לנתניהו נושא
באחריות מלאה למלחמה תוקפנית שחרגה במהותה ובמידדתיות שלה מגבולות עיקרון ההגנה
הסבירה.
"ההתרחקות" האמריקאית
העניקה לנתניהו מעמד אזורי בכיר וזכות לניהול אותן הסוגיות האזוריות עבור
ארה"ב שאינן מחייבות התערבות אמריקאית צבאית ישירה. זהו הרקע להחלטה של
ארה"ב להישאר מחוץ לתמונה בראשית המשבר. מדיניות זו היא כורח המציאות עבור
ארה"ב. הסיבה לכך היא שחסרים לה
למעצמה האמריקאית האמצעים והמשאבים לניהול ישיר של משברים אזורים. אך כשהתעוררה
סכנה של סיבוכים הוזעקה מזכירה המדינה
קלינטון לאזור.
מורסי נעשה פקיד במקום מדינאי
התמיכה של אובמה בזכותה של ישראל ליזום מלחמה מבהירה למצריים שהם
חייבים להכיר באינטרסים של ארה"ב ושל
המערב כפי שהם מפורשים על ידי ישראל שהיא המייצגת במקום את העמדה של האמריקאיים.
מורסי היה יכול לדחות את הדיקטט האמריקאי אך היסס. מתוך כך, מורסי נבחן ונמצא חסר
חוט שדרה. ארה"ב וישראל בוודאי ישבחו אותו על שהסכים לשמש מתווך בסכסוך במקום
לפעול כבעל ברית נאמן של הפלסטינים. המעמד המפוקפק של המתווך
"האובייקטיבי" מוענק למורסי על פניית עורף לעניין הפלסטיני והשתלבות
במערך האמיריקאי-הישראלי בדומה לתפקיד שמלא מובארק.
מורסי התלהב, אולי מחוסר ניסיון, על כך שנעשה מתווך הפועל בגיבוי של
ארה"ב. מבינים דבר מבינים שמורסי פגע
קשות במעמדו וביוקרה של מצריים. מצריים אינה אמורה להתייצב בין חמאס ובין ישראל כי
היא אמורה להתוות את הקו של העולם הערבי. במקום לקבוע את האסטרטגיה של העניין
הערבי הפך את עצמו מורסי לפקיד. באנגלית
קוראים לזה
DEMOTION.
האזרחים הנהרגים בעזה אינם מענינים את אובמה. ההסבר הסביר ביותר
לתמיכה הגורפת של אובמה בנתניהו קשור כפי שכמה פרשנים הבינו בתוכניות של הצמד הזה
נגד איראן. ארה"ב היא מעצמה אדירה אך יש לה עקב אכילס. היא אינה מוכנה ואינה
יכולה לנהל "מבצע קרקרקעי" משלה, כלומר אינה מסוגלת לספוג אבידות
הכרוכות בהפעלת חיילים רבים בקרבות פנים פנים. לעומתו להתניהו יש יכולת כזאת .
זהו סוד הרומן הקיים, למרות הכול, בין ביבי ובין אובמה. אינטרסים קובעים
ולא סנטימנטים.
תרגיל הכנה למלחמה אחרת
יש מהלכים להערכה שהמתקפה בעזה נועדה לשמש מבחן אימון לקראת מלחמה
באיראן. יש לזכור את התוכנית האמריקאית-ישראלית ליזום התקפה על איראן באביב – אם
אין "התקדמות" כתוצאה של לחץ הסנקציות הכלכליות.
אפשר לראות ביוזמת המלחמה של נתניהו נגד עזה אינטרס ישראלי-אמריקאי
לשם פגיעה נוספת בכוח העמידה של הפלסטינים. ישראל השיגה את הסכמתו של אובמה למבצע
שנודע להרוס את כוחו של חמאס כהמשך לרצונם המשותף לסרס את ההנהגה הפלסטינית. יש
להצטער שישנם עדיין שוחרי שלום בארצנו שמבקשים לראות בברק אובמה כשוחר שלום כמוהם.
בטל זמנן של אשליות כאלה. אובמה זקוק לביבי אפילו עם ההתנחלויות שלו. זוהי האמת
העצובה.
רשומות
