ה"מהפכה" בלוב
מי שעקב אחר הניתוחים בקרב השמאל בשלביו הראשונים של המשבר בלוב לפני שבעה חודשים, נתקל בתיאור שלפיו בקרב השחקנים המרכזיים היו כוחות מהפכנים שנלחמו למען שינוי רדיקלי במדינתם. לפי הערכה זו, מהות הסצנה הייתה ניסיונו של משטר קדאפי להטביע את המהפכה ואת הכוחות המהפכנים בדם. יתר על כן, הויכוח בנוגע להתערבות נאט"ו נוסח במונחים של האם זה יהיה ראוי או מוצדק שתנועה מהפכנית תבקש התערבות אימפריאליסטית בעת שהיא נלחמת לבסס משטר מהפכני בלוב.
מי שנטה להאמין לגרסה זו בדבר ההגמוניה השמאלית במרד, יכול להסביר לעצמו שהמהפכנים שהיו נוכחים במספר רב ובהשפעה רצינית, איבדו כל זכר של השפעה על ה"מהלך המהפכני" ברגע שנאט"ו נכנסה לתמונה. יכול להיות שזה קרה בדרך זו. אך סביר יותר לחשוב, בעקבות כל מה שאנו יודעים כעת בקשר למועצת המעבר הלאומית והכוחות החמושים המייצגים אותה, שמעולם לא היתה תרומה משמעותית של השמאל או של כל תנועה מהפכנית אחרת. אולי היה מרד המוני נגד קדאפי, אך אין שום עדות שהוא הובל על ידי השמאל או שהשמאל נטל בו חלק משמעותי בשלב כלשהו של המרד.
מלחמת אזרחים בלוב
ובכן, התברר במשך חודשי הלחימה שהדיכוי מצד המשטר, ככל שיש לגנותו, לא היה בפני עצמו הסיבה והרקע להתקוממות. במשך הזמן התברר ששני הצדדים נהנים מתמיכה ציבורית ניכרת כך שמשקיפים אובייקטיביים יוכלו לקבוע שהלחימה הפכה למלחמת אזרחים של ממש. המורדים שאבו את כוחם מתוך השנאה הרווחת כלפי משטרו של קדאפי וזכו לתמיכת נאט"ו שגייסה לצידם גורמים מקומיים פרו-מערביים. ממשל קדאפי זכה מצדו, בנוסף לתמיכת הצבא, באהדה ניכרת בחלקים של האוכלוסייה. ככל הנראה נאמנויות שבטיות מילאו תפקיד ניכר בהתפלגות הציבור ובהרכבתם של שני המחנות שנגררו למלחמת אזרחים רבת קרבנות ורבת הרס תשתיות שנמשכה שבעה חודשים.
חייבים לחזור ולהדגיש שההרכב של מועצת המעבר הלאומית הלובית סותרת מניה וביה כל טענה בדבר השתתפותם של גורמים מתקדמים. הכוחות המובילים במועצה היו חברים מוכרים היטב מתוך המשטר הישן ומגוון של כוחות איסלמיים מתונים או קיצוניים.
ובכן, בלוב לא חלה מהפכה אך מהפך – כן היה. כתוצאה מהמהפך זה הממשל החדש בלוב עסוק בהפרטת חברות הנפט המולאמות. בסה"כ מדובר בהישג לאימפריאליזם. "סרקו" דאג היטב להשיג יתרונות עבור "טוטאל", והשבוע הופיעה הילרי בטריפולי לגזור קופון "שמן". נאט"ו הגיע לפסגת המוסר המערבי כשארגן וביצע יחד עם כוחות הקרקע את הלינץ' של מועמר קדאפי. משום מה האירועים מזכירים יותר מהפכת-נגד מאשר מהפכה.
מלוב לסוריה
הלקח הלובי הוא בעל חשיבות עליונה לשם ניתוח של האירועים בסוריה. הגינוי המוצדק של הדיכוי הברוטלי וההפרה הבוטה של זכויות אדם על ידי משטר אסד אינו יכול ואינו צריך להיתרגם לתמיכה אוטומטית ב"מועצת מעבר לאומית" סורית חדשה. נצא ונראה.
איך התפתחו האירועים? סביר שהשלב האחרון בהתפתחות בסוריה החל השנה כאשר המשטר הגיב על ההפגנות האזרחיות ההמוניות בדיכוי אכזרי. סוריה הנה דיקטטורה שאינה שונה בכך מכלל המשטרים במזרח התיכון. גורמים בשמאל ובתוכם מק"י וחד"ש לא היססו לגנות את התנהגות המשטר כשהתברר שהדיווחים מסוריה על הדיכוי ועל מימדיו אכן מהימנים (ישנם הסבורים שהיסוס כלשהוא לסמוך על ידיעות שמקורן בגורמים אינטרסנטים פרו-מערביים הוא מידה מגונה. אני כשלעצמי סבור כי הנכונות להאמין בצורה אוטומטית ועיוורת לכל ידיעה ולכל פרשנות ממסדית בתקשורת המערבית משקפת קירבה רעיונית ל"מקורות מוסמכים" אלה). אך לעצם העניין אין מחלוקת על כך שמשטר אסד הגיב בברוטליות רצחנית להפגנות האזרחיות.
התיאור הפשטני כאילו רק השלטון הסורי הוא שמפעיל נשק אינו נכון מזה זמן רב. ישנם דיווחים מהימנים שבמספר גדל של עימותים מופעל נשק משני הצדדים. אין בכך להצדיק את התנהגות המשטר שפתח בהפעלת הנשק נגד אזרחים. אך יחד עם זאת תהיה זו טעות לייחס לאופוזיציה הסורית אופי פוליטי מתקדם שאין לה במציאות. הגרסה הרווחת לפיה האופוזיציה מורכבת מגורמים איסלאמיים היא הסבירה ביותר. אלה המכירים את סוריה מזהירים ששלטון איסלאמי פרו אמריקאי ידחוף את סוריה למערבולת של התנגשויות אתניות ודתיות. הנוצרים בסוריה תומכים במשטר תוך פחד מפני שלטון איסלאמי קיצוני והדבר נכון גם לגבי האוכלוסייה הדרוזית. סוריה היא מדינה יחסית חילונית ואזרחיה אינם זקוקים דווקא לשלטון דתי.
שאלה מרכזית המופנית לשמאל
אין ספק שאנו עוסקים בסוגיה פוליטית מרכזית הדורשת קביעת עמדה ברורה ונחרצת. האם ההפרות החמורות של זכויות אדם והפשעים נגד אזרחים בסוריה יש בהם להצדיק התערבות של ארה"ב ובעלות הברית שלה? השמאל יוותר לחלוטין על עקרונותיו אם לא יענה בשלילה מוחלטת להתערבות נוספת של נאט"ו.
הסכנה של התערבות נאט"ו, בצורה זו או אחרת, באזור שלנו גוברת, במיוחד לאחר החרפת זרם האיומים מצד ארה"ב-ישראל. קיום שדולה חזקה בממשל הישראלי החותרת לעימות עם איראן אינו טעון הוכחה. אפשר לזהות בקלות נטייה גוברת של ממשל אובמה לנקוט בשיטות ישראליות מוכרות כגון חיסולים ממוקדים וגילוי "קונספירציות". קונספירציות, עבור דעת הקהל האמריקאי הפרימיטיבי, אינן צריכות להיות יותר מדי מתוחכמות.
רצוי שאנשי שמאל, ועמם אנשים מתקדמים והומניסטים, יבינו שהתערבות זרה מצד ארה"ב ובעלות בריתה אינה יכולה לפתור שום שאלה בינלאומית קרדינלית. כדי לדעת את התוצאות הצפויות של הרפתקנות זו מופנה הקורא לסיכומים של המלחמה בעיראק. מספר ההרוגים, הפצועים והפליטים נאמד בקרוב למיליון קורבנות. השלטון שהוקם בבגדאד במאמצי ארה"ב אינו מעז לאשר לאובמה להחזיק פחות מכמה עשרות אלפי חיילים אמריקאים בעיראק, "לכל מקרה שלא יבוא".
בשלבים הראשונים של המשבר בלוב הזהירו וחזרו והזהירו פידל קסטרו והוגו צ'אווס שההמולה והתעמולה סביב לוב נועדו להכין את הקרקע להתערבות צבאית. הצהרותיהם נתקלו בלעג ובבוז בתקשורת המערבית. אך מסתבר שקסטרו וצ'אווס בקיאים ביותר במהלכים של הכנות להתערבויות מסוכנות ביותר. קצת צניעות מצדנו תעזור להבין כמה חשוב ניסיון מהפכני בקריאת המפה הפוליטית. למה בעצם עלינו להפקיד בידי הבושים והבליירים, אובמה, סרקוזי וקמרון את האחריות לניהול העולם על פי הבנתם ועל פי האינטרסים שלהם?
יש אלטרנטיבה: OCCUPY NATO !
אין ספק שאנו עוסקים בסוגיה פוליטית מרכזית הדורשת קביעת עמדה ברורה ונחרצת. האם ההפרות החמורות של זכויות אדם והפשעים נגד אזרחים בסוריה יש בהם להצדיק התערבות של ארה"ב ובעלות הברית שלה? השמאל יוותר לחלוטין על עקרונותיו אם לא יענה בשלילה מוחלטת להתערבות נוספת של נאט"ו.
רשומות
