זה עצוב אך המלחמה נראית עבור אזרחים מרומים רבים בארץ כדרך האידיאלית אל השלווה ואל הרגיעה. ובכן, ידוע להם שלישראל עליונות צבאית מוחלטת על הפלסטינים ועל חמאס. ואם כך הדבר, יש הסבר אחד למצוקתם של אותם אזרחים הסובלים במשך שנים ממכת הקסאמים והיא חוסר ההחלטיות של המנהיגים. ואם זאת סיבת המצוקה, הרי יש לה פתרון פשוט ביותר: מלחמה ומיד.
הבעיה הולכת ומחריפה במשך הזמן כיוון שההנהגה הפוליטית במדינה מסתירה את מצב העניינים כפי שהוא. האמת היא שאין פתרון מידי לבעיות הביטחון הבוערות שהן תוצאה של אשליות כוחניות ומדיניות שגויה.
המדיניות הישראלית דוחפת את ישראל למלחמה ויוצרת מצבים שבהם נראית מלחמה כמוצא יחיד. ואם בכל זאת ישנם קולות בממסד הגורסים שאין לישראל אופציות בלתי מוגבלות וכי ישנם מכשולים רציניים להפעלת כוח שיגרום למותם של אלפים רבים של אזרחים חפים מפשע, מופיעים "החיים רימונים" כדי להסביר ששביתת נשק שווה לתבוסה מבישה. כך נוצר מעין לחץ בדעת הקהל שדוחף את ההנהגה לפינה. אכן, הממשלה רכובה על נמר.
הרי הדרך היחידה לעצור את ירי הקסאמים ואת הטילים על ישראל כרוכה בהכרה דה פקטו בחמאס. במגעים שיתנהלו במקודם או במאוחר על בסיס ההכרה הזאת תדרוש חמאס שהפעלת המעברים בעזה לא תהיו תלויה אך ורק במצבי רוח של הממשל הישראלי. על כן הפתרון הרציונאלי למשבר הוא אינו במהות מסובך מדי: בלי קסאמים ובלי מצור. פתרון זה אינו מקובל בתל אביב כיוון שהוא עשוי לפגוע בשליטה הישראלית המוחלטת, הבלעדית במעברים. על פי ההיגיון של המבצע שהתחילה בו נאלצה ישראל להשליש את ההימור. ישראל חייבת להרחיב את ההתקפה על חמאס ועל אזרחי עזה כדי ליצור "מציאות חדשה", כלומר לבצע ניסיון נואש לשכנע את החמאס להפסיק את משלוח הטילים, ניסיון המבוסס על איום של פלישה, הרג המוני והרס אימתני. ניסיונות השכנוע נגד חמאס מזכירים ולא בכדי פרוטוקול של עינויים שיטתיים. אך העיקר: אין איש יודע כמה פלסטינים, לוחמים ואזרחים, חייבים להיהרג כדי למחוק את חמאס מהמשוואה המדינית כפי שאין איש יודע כמה ישראלים, חיילים ואזרחים חייבים למות כדי שהממשלה הישראלית תחולל "מציאות משופרת" ללא נוכחות של חמאס. יתכן,עם כל הכוח וכל העוצמה, שמחיקת חמאס היא משימה בלתי אפשרית.
הצד הישראלי נאלץ לשקוע עוד ועוד בבוץ של הפעולה הקרקעית בלי כל ביטחון שיש סיכוי להגיע לקרקע יציבה – כלומר לעזה ללא נוכחות חמאס כגורם פוליטי. בה בשעה, ידידיה הבלעדיים של ישראל, בוש וחבורתו, קוראים דו"חות "מהשטח" הקובעים כי המבצע הישראלי, שהוא עסק מזעזע ומכוער לכל הדעות, פוגע קשות בידידיה של ארה"ב באזור.
בשעה שדעת הקהל העולמית דורשת פעולה מהקהילה הבינלאומית כדי להקדים את הסערה הגואה של מחאה והתנגדות, מתמרנים מנהיגי ישראל כדי לחמוק ולהימלט מהתביעה הבינלאומית כמעט אוניברסאלית להפסקת אש מידית.
רשומות
