היה זה בימי מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006, והנהגת שלום עכשיו לא מיהרה לכנס את החברים כדי לדון בעמדת התנועה כלפי מלחמת לבנון. היא ביקשה לעבור את המלחמה "בראש קטן" תוך הערכה נכונה ששתיקה מצד התנועה הוותיקה תיחשב כתמיכה המלחמה.
לדאבון הלב, תמכו חברים מרכזים בתנועה במלחמה (יריב אופנהיימר, צלי רשף וז'נט אביעד). אך מספר לא קטן של חברים דרשו דיון ונקיטת עמדה. לאור יחסי הכוחות ששררו במזכירות, החברים שהסתייגו מהמלחמה הגישו הצעה קונסנסואלית ברוחה לפיה שלום עכשיו תקרא להפסקת אש.
יש לציין שבשלב ההוא של המלחמה לא היה ברור שישראל נכשלת במלחמה. לעומת עמדת רשף ושות' תמכו מוסי רז, מוריה שלומות ואחרים בהפסקת אש מיידית. צלי רשף התייצב בראש אלה שהתנגדו לכל החלטה. רשף, בהופעה דרמתית, הסביר ש"איננו יכולים לדעת האם הפסקת אש לא תעזור לחיזבאללה".
כזכור, לא היסס מוסי רז להצטרף בימים הראשונים של המלחמה להפגנות השמאל נגדה. ברור שהיה זה צעד ראוי ואפילו אמיץ בהתחשב בשתיקתה של מרצ. ברור גם שרז אף שהוא הסתייג מניסוח מסרים מסוימים נגד המלחמה החליט להפגין עם השמאל בגלל עמדתו העקרונית נגד המלחמה.
כעבור שבוע התברר שהמלחמה הולכת ומסתבכת. הסופרים עמוס עוז, א.ב. יהושע ודוד גרוסמן יצאו לרחוב בקריאה למען הפסקת אש ונגד "פעולה קרקעית" שהתבשלה בממשל ובצה"ל. הסופרים גררו עמם גם את מרצ ואת ש"ע.
כעת, דנים רז וחבריו בהנהגת מרצ בתוספת חברים "מתנועת שמאל חדשה" לרשימת מרצ. בין אלה האמורים לשמש "כרכש" חדש למרצ, ישנו מנהיג שלום עכשיו, צלי רשף. רשף כידוע לא הצליח להתברג בעבר לצמרת מפלגת עבודה אצל אהוד ברק. אח"כ הפכו רשף ואביעד את שלום עכשיו לסרך עודף של ממשלת שרון וממשל אולמרט. ספק רב אם דווקא צלי רשף יכול להוסיף קולות למרצ. לעומתו אילן גילאון הינו "עוף נדיר", לצערנו, בשמי הפוליטיקה הישראלית. הוא איננו חושש להזדהות כסוציאליסט ולטעון שזיקתו זו היא עניין של השקפת עולם כוללת. בחירתו במקום הראשון בבחירות הפנימיות במרצ מבטאת הסתייגות במרצ מהעדר גישה מעמדית שאפיין את הנציגות המגזר הקיבוצי במפלגה. יש גם חשיבות בכך שצעירי מרצ מילאו תפקיד חשוב במערכת הבחירות הפנימית. הרי בהרבה מקרים בעבר הקרוב העדיפו צעירי מרצ לפעול על דעתם העצמאית בקואליציות רחבות של השמאל, אפילו בנושאים לא פופולאריים.
רשומות
