(נתוני רקע לדיון במשבר מעמיק)
אחרי תקופה ממושכת של הכחשה מודים היום רוב הפרשנים שהמשק האמריקאי ועמו המשק העולמי נקלעו למשבר כלכלי שלא היה כדוגמתו מאז 1945. יחד עם זאת מבקשים אותם הפרשנים להרגיע את הציבור שמדובר במשבר קצר-מועד כך שעוד השנה או לכל המאחר שנתיים יתאושש המשק ויחזור לשגשג. אינני מתיימר לנבא את היקפו של המשבר או משך קיומו. אך ישנם סימנים חשובים המצביעים על כך שאין זה משבר מחזורי רגיל כדוגמת אלה שהתרחשו בשנים האחרונות.
הגמוניה שווה זהב
מקור המשבר הנוכחי הוא בניצול ארה"ב את המעמד המיוחד שלה על מנת לצבור חובות אדירים כלפי פנים, כלומר החוב הפנימי, וכלפי חוץ - גרעונות במאזן התשלומים. האדם הממוצע עשוי להניח שקיומו של עומס חובות נובע ממצוקה ומעוני. אך כאן מדובר בחובות של המדינה העשירה ביותר בעולם. כך המצב בארה"ב: היא עשירה כקורח והיא הפושטת הרגל הגדולה בהיסטוריה.
שליטי ארה"ב, במשך עשרות בשנים, לא היססו לנצל את ההגמוניה הפוליטית והצבאית ועוצמתה הכלכלית לכפות על העולם את "משטר הדולר". המשקים הלאומיים ברוב ארצות תבל נאלצו להחזיק את הרזרבות שלהן במטבע זה ששימש גם אמצעיי התשלום העיקריים במסחר הבינלאומי (בתעשיית הנפט, למשל).וכשביקשו לקוחותיה של וואשינגטון לפרוע את האג"חים של האוצר האמריקאי, שוכנעו ש"כדאי" להם לקבל את התמורה באג"חים חדשים.למשל, הרוב המכריע של הרזרבות של סין מוחזקות באגרות ממשלתיות ונ"ע אחרים אמריקאים. הרזרבות הסיניות עולות בצורה מדהימה. הן היו כ-200 מיליארד דולר ב-2001 והגיעו ל-1,500 מיליארד לערך ב-2007. כדי להבין את ההיקף של הרזרבות האלה – מדובר בסכום שהוא כמעט מחצית התוצר הלאומי הסיני לאותה שנה (2007). ארה"ב האדירה מימנה את גרעונותיה באמצעות הלוואות מצד העם הסיני.
ארה"ב פנימה
בוש והחוגים השמרנים הטיפו במשך דורות למדיניות פיסקאלית מרוסנת ללא גרעונות. היום החוב הלאומי הפנימי של הממשל האמריקאי הוא קרוב ל-10 טריוליון דולר (טריליון = 1,000 מיליארד), כמעט כפול מסכום החוב כשבוש עלה לשלטון ב-2001. נשאלת השאלה איך ממנים מלחמות תוך כדי הורדת מיסים על בעלי הון? התשובה היא שמרחיבים את הגרעון. מדיניות זו היתה בנויה על ההנחה שעומדים לרשות הממשל בארה"ב משאבים אינסופיים. אך אין משאבים בלתי מוגבלים. האם הקוראים זוכרים את השיעורים באוניברסיטה על האיסור המוחלט על כל גרעון ממשלתי? המומחים בוואשינגטון מסבירים: אל תעשו מה שאנו עושים, עשו מה שאנו אומרים לכם לעשות.
במישור הבינלאומי
החוב החיצוני של ארה"ב הוערך ב-3 טריליון דולר. החוב מעמיק בשעה שנחלשה היכולת של שליטי ארה"ב לכפות על המלווים לממן מחדש את החוב. כדי להבין את החולשה הזאת עלינו לחזור אל מקור הכוח בשנים קודמות – ההגמוניה הרב-צדדית של ארה"ב - מאחר שההגמוניה זו הולכת ונסדקת מיום ליום.
העולם התלת-קוטבי
ב-1950 היתה ארה"ב אחראית ל-50% של התפוקה העולמית, אך חלקה ב-2002 ירד ל-21%. חלקה של ארה"ב בתפוקה התעשייתית ירד באותה תקופה מ-60% ל-25%.
בטווח הבינוני בא האיום הכלכלי על ארה"ב מהקהילה האירופית. אירופה, שהיא השוק הגדול ביותר בעולם, עלתה על ארה"ב כבר בהיקף הייצור ובפריון העבודה. היורו מאיים על הדולר כמטבע הבטוח ביותר. ואולם, אירופה חלשה באופן צבאי ומתקשה לעצב מדיניות עצמאית ברורה. באסיה, התוצר הלאומי של סין מתקרב ל-75% מזה של ארה"ב. גישושים בין סין ויפן לעצב גוש אסיאני אמורים לדחוק את האמריקאים לפינה ביבשת האסיאני האדירה. באופן טבעי הולך ומתארגן מערך כוחות חדש בנוי על הסכמים וגושים שאינם נתונים להשפעה של ארה"ב. התגובה של ארה"ב וממשלת בוש לאיום על השפעתה הגלובלית היא הגיונית. בתחום אחד ויחיד שומרת ארה"ב על עליונות מוחלטת. מדבור כמובן בתחום של כוח צבאי. על כן נעשה כל מאמץ לשמר מערך בינלאומי רגיש לצורכי ארה"ב על ידי העתקת החזית לזו של עימותים צבאיים.
ההוצאות הצבאיות של המעצמות הרלבנטיות
ארה"ב (2008) - 623 מיליארד דולר; סין (2004) 65 מיליארד דולר; רוסיה - 50 מיליארד דולר. הקבוצה בעלת הוצאות מתונות יותר: צרפת, יפן, גרמניה, כ-40 מיליארד דולר לשנה כל אחת. יוצא שארה"ב מוציאה לביטחון כמעט פי 10 מסין, המתחרה הקרובה ביותר. אין צורך להוסיף שהצטבר יתרון אמריקאי עצום משנים קודמות.
בינתיים קברניטי המשק בארה"ב "שכחו" את כל עקרונות השוק החופשי והיוזמה הפרטית ונוקטים בקו של התערבות נמרצת במשבר - בניגוד לתורות הקלאסיות של הוויסות העצמי של השווקים. ברור שהתערבות זאת כרוכה בהוצאות אדירות להציל בנקים, מוסדות פיננסיים ופירמות שונות מפשיטת רגל. אך קשה להצדיק תוכניות הצלה להון הגדול בזמן שמפקירים בעלי משכנתאות מהשכבות העממיות. קשה להתעלם מצמצום השירותים הציבוריים על רקע המיתון המתרחב דווקא בשעה שהציבור נזקק להם. ובהעדר תקציב - מפעילים את מכבש הדפוס. כך שאין איש המופתע מהדולר השוקע ומהאינפלציה בשער.מסתבר שיש יסוד להערכה הקובעת שלא מדובר בעוד משבר מחזורי מן המניין אלא בראשית משבר עמוק מאוד בשיטה הקפיטליסטית עצמה.
מקורות:
Chalmers Johnson 2008 – Moderator Site - January 24, 2008
Global Insight, Country Intelligence, China, October 2007
Karl Beitel, US, Iraq and Future of Empire, Historical Materialism 13:3 2005
כתבה זו התפרסמה לראשונה באתר הגדה השמאלית http://hagada.org.il/
רשומות
