כל הדרכים מובילות לטהרן

ההכנות למלחמה עם סוריה מתקדמות בקצב סביר. עם עליונות הכוח הצבאי של ארה"ב, תכנון הצד הלוגיסטי-טכני של המתקפה לא יהווה בעיה. אבל, מאחר שהאתגר הוא פוליטי מעיקרו, בוש ועוזריו הנאמנים צריכים להתחיל לעבוד על "עילת" המלחמה. אם תעקבו אחר כותרות העיתונים תגלו איך עושים זאת.

תגובה הולמת לכור: הפצצה, איך לא?

תמיד מועיל להכין את דעת הקהל לקראת כל תגובה אפשרית, אם זה איום דמיוני או, אם זה איום אמיתי. כשאתה רואה משהו שאתה או, בן בריתך אינכם אוהבים, הפצץ אותו תחילה ותן הסברים בהמשך. יתכן שחומרת האיום ואף עצם קיומו מוטלים בספק, אבל מוטב שהציבור יתרגל לתקדים המתיר לך להפר את כל עקרונות החוק הבינלאומי ולתקוף, ללא חשש, מדינות ריבוניות. הרי, למעשה, התקשורת לא פרסמה ביקורת רבה עקב הגילוי שישראל הפציצה אתר, שאולי היה או, לא היה כור גרעיני צפון קוריאני. בהעדר תגובה ראויה, אפשר שוושינגטון תתפתה להאמין שהפצצת איראן תדרוש רק מעט יותר "אלגנטיות".

הסיבה לבעיותינו בעיראק

הבית הלבן והפנטגון מוכרים לנו סיפורים על התערבות "קרקעית" של איראן בלחימה בעיראק. אלה הם סיפורים ישנים. לנוכח הקשרים העמוקים בין קבוצות שיעים שונות ובין עיראק, מפתיע להיווכח כמה קטנה מעורבותה של איראן בלחימה בעיראק. לאיראן יש השפעה עצומה על קבוצות פוליטיות בממסד ובאופוזיציה השיעית. במסגרת השפעתה כלול גם סיוע כלכלי נרחב במיוחד באיזור בצרה. ואולם, אפילו על פי הדיווחים המחמירים ביותר של אנשי הצבא האמריקאים, התערבותה הצבאית של איראן בעיראק היא שולית. וחשוב מזה, שגם לדעת פקידים בכירים בארה"ב רמת ההתערבות האיראנית לא עלתה לאחרונה במידה משמעותית.

אבל בוש ומנגנון התעמולה שלו הזהירו את איראן והסבירו, שבגלל התערבותה הצבאית של איראן לא תוכל ארה"ב להפחית את מספר החיילים בעיראק, כפי שתוכנן.

תרמית ותעתוע

משא ומתן בין יריבים מסורתיים כביכול, כלל אינו מפריע להכנות למלחמה. משא ומתן כזה אף עשוי להקנות לארה"ב ולישראל דימוי של שוחרות שלום.

ישראל נושאת ונותנת עם הדמות הטראגית אבו-מאזן, שרק הוא לבדו מייחס חשיבות כלשהי לשיחות הללו. ישראל משתמשת בשיחות עם אבו-מאזן ככיסוי למלחמה האכזרית שהיא מנהלת נגד מיליון וחצי פלסטינים ברצועת עזה. המצרים מתווכים כביכול בין ישראל לחמאס, אך ישראל לא הרשתה למצרים לקיים משא ומתן על הפסקת-אש.

בתוך כך אישרה ישראל לטורקים להציע לבשאר אסד הצעות, בהן רמת הגולן משמשת כפתיון. במטרה לסייע לארה"ב אולמרט משתמש ברמת הגולן כדי לפתות את אסד להתנתק מהאיראנים. ישראל אומרת לאסד, שאם הוא חכם כמו אנואר סאדאת (שנטש את הסובייטים תמורת סיני) כדאי לו לעזוב את איראן. בתמורה הוא יקבל את רמת הגולן ויתקבל למחנה האמריקאי. סוריה תוסר מרשימות ציר הרשע ותהפוך, כמו ירדן ומצרים לפניה, לחברה מכובדת במועדון המדינות המתונות. הנה שוב אנו רואים כיצד משא ומתן לשלום עם סוריה משמש כהכנה נוספת למלחמה באיראן.ואם אתם חושבים שאנשים חסינים מפני ההיסטריה האנטי-איראנית, הקשיבו להילארי קלינטון. כשנשאלה קלינטון, מה תעשה אם תשמע בשלוש בבוקר על התקפה גרעינית איראנית על ישראל, ענתה: "אנו מסוגלים לחסל אותם לחלוטין".

פיליפ סטיבנס מן הפייננשל טיימס (24.4.08), מתאר את התגובה הזאת כניסיון של קלינטון להמציא את עצמה מחדש בדמות הגנרל המטורף מן הסרט ד''ר סטריינג'לאב. אולי גם כדאי להזכיר לגברת, שאפילו בשלוש לפנות בוקר רצוי שתתעדכן בעובדות לפני שתורה להרוג 70 מיליון איראנים. אחרי ככלות הכל, לישראל יש יכולת גרעינית ולאיראן, למרות כל הרעש, אין.אם כבר צריך לבחור – בין רומא ובין קטמנדו.

חייב להיות לפחות לקח חשוב אחד בחדשות של השבוע. המפלגה הקומוניסטית המהוללת של איטליה איבדה את ייצוגה הפרלמנטרי בפעם הראשונה זה 50 שנה. קואליציית הקשת שהונהגה בידי המפלגה ירדה מ-10 ל-3 אחוזים בלבד; אחוז אחד פחות מאחוז החסימה. המפלגה נמצאת במשבר זהות עצום.

בנפאל, זכתה המפלגה המאואיסטית בניצחון אלקטורלי ענק לאחר שנטשה, לפני כשנה, את המאבק המזוין ויצאה מן המחתרת. המאואיסטים בנפאל עומדים להרכיב קואליציה ממשלתית חדשה.

נדמה לי שיש כאן מוסר-השכל. אם יש לך אפשרות לתמוך בממשלת מרכז חלשה, שהיא לא יותר מתוספתן מיותר של הסטטוס קוו האומלל ההולך ונשחק (כפי שעשו הקומוניסטים באיטליה בשנתיים האחרונות), או לרדת למחתרת, על מנת להגשים מדיניות שתציע אלטרנטיבה אמיתית להמונים – עדיף לרדת למחתרת.