דיון הראוי לציון
יש לשבח את הציון הפומבי של 90 שנה למהפכת אוקטובר ואת פרסום החומר הפוליטי והעיוני שנדון במסגרת האירוע (ביטאון "זו הדרך", 7.11.07). לדעתי, טוב היתה עושה המערכת אילו כללה הערה מצדה שהיא רואה את החומר כפתיחת דיון ולא כמלה אחרונה בנושא. אף כי המאמרים הם חשובים כשלעצמם, הקורא הקפדן ירגיש שהנאמר מעורר שאלות קשות ומורכבות, שאין בטקסטים תשובות מניחות את הדעת. הרי מדובר במאמץ לסכם ולהעריך את ההתפתחויות המרכזיות של מאה שנה על משבריהם ועל תהפוכותיהם. זאת אינה מלאכה קלה.
ארצה להגיב ולו בקצרה על הבעיות העיקריות. תשובה מלאה יותר כרוכה במלאכה רבה וממושכת וחבל להפסיד את "המומנטום" שנוצר עם פרסום החומר.
דב חנין משבח בצדק את לנין על ההכנה התיאורטית של המהפכה ועל תפקידו כמנהיגה. הניתוח התיאורטי הזה של לנין (התפתחות הקפיטליזם ברוסיה) התבסס על נתונים אמפיריים ושימש יסוד לגיבוש עמדה של לנין והבולשביקים שסוציאליזם אפשרי ברוסיה. בהקשר זה טועה דב חנין טעות חמורה כשהוא טוען שלנין הסתמך על מרקס ולנין לגבי הסיכוי למהפכה קרובה באירופה. "בהמשיכו את התיאוריה שפיתחו מרקס ואנגלס בדבר המעבר לסוציאליזם, העריך לנין כי רוסיה המהפכנית לא תישאר לבד, שכן המהפכה כן תתרחש בארצות אחרות".
לנין ניתח את החברה הרוסית על סמך נתונים אמפריים כדי לחשוף את האפשרות של מהפכה סוציאליסטית למרות אופיה האגרארי של רוסיה. על סמך איזה נתונים יכלו מרקס ואנגלס לבנות פרספקטיבה פוליטית המבוססת על הסבירות של מהפכה באירופה? בוודאי שלנין קיווה שתפרוץ מהפכה באירופה. אך לנין הבחין היטב בין תקווה ובין פרספקטיבה פוליטית. לדאבון הלב לא יכול היה לנין לבסס תקווה כזאת על ניתוח קונקרטי! בוודאי שאין מבססים קביעה של פרספקטיבה פוליטית אקטואלית ב-1920 על "המשכה של התיאוריה של מרקס ואנגלס".
מרקס ואנגלס לא עסקו בנבואות ולא ערכו תחזית כזאת: אם רוסיה תעשה כך וכך, אז באירופה תתחולל גם מהפכה. חמור יותר הוא הרמז של דב חנין שלנין צעד למהפכה על סמך הביטחון שפועלי אירופה ינצחו את הקפיטליזם בסמוך למהפכה. הרי אם פעל על סמך הנחה בלתי ריאלית, אולי לא היו תנאים לסוציאליזם ברוסיה (כפי שטענו המנשביקים) ועצם המהפכה היתה מיותרת ומזיקה. איך אפשר לשבח ולהלל את לנין ובעת ובעונה אחת לרמוז רמז עבה שטעה בשאלה כל כך מרכזית לגבי האסטרטגיה של המהפכה?
נראה לי שדב חנין מרומם את לנין כדי לטהר אותו מכל אחריות להמשך ההתפתחות של ברה"מ. הוא כותב: "סטלין שהנהיג את ברה"מ לא המשיך בדרך שהתווה לנין. בין לנין ובין הסטליניזם אין המשכיות טבעית; ישנו קרע עמוק". אך אם סטלין התנכר לחלוטין ("קרע עמוק") לדרכו של לנין כיצד יש להסביר את הפרק בגילוי הדעת של מק"י שהתפרסם באותו גיליון של "זו הדרך" ואשר קובע:
"תוך כדי מאבק אדירים להבטיח את הישרדות המשטר החדש הצליחו הקומוניסטים במהלך השנים לשקם את ארצם לאחר החורבן שהמיטה מלחמת העולם הראשונה; הם הצליחו להצעיד את כלכלת רוסיה המפגרת לעידן של תיעוש ומדע מתקדמים; והצליחו לאחות את הקרעים שיצר שלטון הצאר בין העמים השונים. ברה"מ, למרות התנאים הקשים, הגיעה להישגים חברתיים גדולים בתחומי החינוך וההשכלה הגבוהה, הבריאות, הרווחה, מעמד האשה, העבודה, הדיור והמדע. לברית המועצות היתה תרומה מכרעת בניצחון על הנאציזם והפאשיזם במלחמת העולם השנייה, ותרומה גם בהצלתם של היהודים וקורבנות הנאצים האחרים, ברה"מ תמכה לאורך השנים במאבקי החרות הלאומי של עמים רבים בעולם, ובין היתר תמכה בביטול המנדט הבריטי בארץ ובהקמתן של שתי מדינות עצמאיות".
כאן אני מבקש להצטרף לדעה די נפוצה בקרב השמאל המרקסיסטי שאין לנו עדיין פתרון לבעיה של מקומו ההיסטורי של סטלין. נראה שגם דב חנין וגם תמר גוז'נסקי מבקשים להתגבר על העדר ניחוח מלא ומניח את הדעת על ידי השימוש במטבע הלשון "סטליניזם" (ו"השיטה הסטליניסטית"). הבעיה היא שמונח ה"סטליניזם" הוא לגמרי לא ברור. האם הסטליניזם כולל את המדיניות של בניית סוציאליזם בארץ אחת? האם שלילת הסטליניזם כוללת שלילת הניסיון לבנות סוציאליזם בארץ אחת - שלילה שמובילה לחיוב עמדות טרוצקי מצד אחד או בוכרין מצד שני?
למרות הכיעור והניכור - אלטרנטיבה של ממש
יתכן שמרקס לא היה מתלהב מהמציאות הסובייטית בימי הנהגת סטלין. יחד עם זאת חשוב לציין שמרקס גרס ב"אידיולוגיה גרמנית" ש"הקומוניזם אינו אידיאל שהמציאות תצטרך להתאים את עצמה אליה. אנו קוראים לקומוניזם התנועה הממשית שמבטלת את מצב העניינים הקיים. המציאות של התנועה הזאת מורכבת מהתנאים כפי שהם".
מרקס לפי משה צוקרמן לוקה בדטרמיניזם כלכלי מכני למדי. דווקא במקרה של רוסיה גילה מרקס תעוזה חדשנית. מדובר במכתבו המפורסם לוורה זאסוליך במרץ 1881. במכתב מעלה מרקס את האפשרות שרוסיה תוכל לוותר על השלב הקפיטליסטי בהתפתחותה תוך התבססות של הקומונה בכפר הרוסי שעל פיו היתה בעלות קולקטיבית לגבי רוב האדמות.
אך אם אני סבור שמשה צוקרמן טעה, לעניות דעתי. אנו צריכים להודות לו על הראייה הגלובלית המעמיקה שלו. הוא אינו מרשה להסתייגות המובנת שלו מהמציאות הקשה של ימי סטלין לערפל את הניתוח המזהיר שלו את המציאות הבינלאומית כפי שהיא התפתחה. דבריו בדיון הם של אינטלקטואל אמיץ בעל הבנה פוליטית ומעמדית יוצאת מגדר הרגיל:
"ובכל זאת, הפונקציה הגלובלית של הקומוניזם התגלמה בסימון המיתווה הנגדי להגמוניית הקפיטליזם בעולם. אפשר לומר, כי הקומוניזם הסובייטי, לאורך עשרות שנות קיומו, סימן באופן אובייקטיבי את האלטרנטיבה הפוטנציאלית למצב הקיים בקפיטליזם ואל מול הקפיטליזם.
"ברה"מ סימנה אלטרנטיבה לא בניצחון במלחמת עולם השנייה, שאותה הכריע בראש ובראשונה הצבא האדום. הקומוניזם סימן חלופה אפשרית. הוא עדיין לא מימש את האלטרנטיבה אך סימן את הדרך האפשרית".
במספר משפטים תמציתיים וברורים מתאר משה צוקרמן את ציר ההתפתחות של המאה קודמת. הלקחים שיש ללמוד אותם מהניתוח הזה חיוניים גם בימים אלה.
המשך הדיון, יש לקוות, יבוא.
רשומות
