חולות נודדים באזור והסיכוי לשלום

לציבור הנאבקים למען הסכם שלום, שבמרכזו הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ליד ישראל, ברור שהדרך לפתרון זה מושפעת מהתמורות העמוקות המתחוללות באזור ובפוליטיקה הבינלאומית. מכאן נובע כי על מנת להעריך את הסיכויים לשלום ישראלי-פלסטיני עלינו, בשלב הנוכחי, להתחקות אחר מצב הכוחות בין החוגים הדומיננטיים בארה"ב: בין הקליקה השלטת בינתיים של ג’ורג’ בוש מצד אחד, ובין הכוחות שהתקבצו סביב ג’יימס בייקר, מצד שני. (החברים שלנו ש"יודעים" שאין משמעות לניגודים כאלה בחוגים השלטים בארה"ב ומשוכנעים ש"הכל הצגה" - פטורים מהמשך הקריאה).

ההבדלים בין הקווים האסטרטגיים והדיפלומטיים של הצדדים המתמודדים ברורים. בוש מסרב לקבל את המפלה של ארה"ב בעיראק, וחותר להפעלת כוחות צבאיים נוספים בכדי לשחזר את מאזן-האימה הקודם, המתפורר והולך. בייקר והמקורבים לו מציגים קונספציה מדינית מנוגדת בתכלית, שמתמקדת בניסיון הידברות עם סוריה ואיראן, מתוך הכרה בכך שלמדינות אלו יש אינטרסים לגיטימיים באזור. קונספציה זו כוללת גם גישה חדשה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומכירה בקשר הגומלין שבין הסכסוך ובין ירידת קרנה של ארה"ב באזור. בייקר מדבר בלשון של פשרות וניסיונות להידברות תוך חתירה לסטאטוס קוו חדש וטוען, די בהגיון, שהידברות עדיפה לארה"ב על פני מרחץ הדמים המתמשך בעיראק והידרדרות למלחמה נוספת באיראן.

הניצוצות שעפים מזירת ההתגוששות בוואשינגטון הם שמסבירים את הפעילות הדיפלומטית הקדחתנית המתנהלת בימים אלה. התשובה האסטרטגית של בוש למפלה בעיראק היא בניית מעין "מערך דרומי" המורכב ממדינות מצרים, ערב הסעודית, ירדן ולבנון (כמובן שבשלטון סניורה) – אלה המכונים "המתונים" - כולל ישראל. כדי לקדם אסטרטגיה זו הוכתר אבו מאזן כ"מתון" על ידי מזכירת המדינה רייס וגם על-ידי ממשלת אולמרט. תרומתה העיקרית של ישראל להקמת אותו מערך דרומי אמורה תהיה בהושטת כל עזרה אפשרית לפתח ולאבו מאזן. כזכור, רייס נפגשה לפני שבועיים עם אולמרט ועם אבו מאזן, עם כל אחד לחוד, והיא מתכוננת לחזור לאזור בכוונה לערוך פגישה משולשת בפברואר. היא מתאמצת להוכיח לעולם, ובמיוחד לאנשי בייקר, שאין לארה"ב צורך בהידברות עם סוריה או עם איראן על מנת "להזיז דברים" באזור. כהוכחה לנאמנותם לבוש הביעו מובארק, המלך הסעודי ועבדאללה תמיכה במשלוח של 20,000 חיילים נוספים מארה"ב אל שכונותיה המדממות של בגדאד - נדבך נוסף בניסיון לבודד את אסד, חיזבאללה ואיראן. יחד עם ישראל הם מקימים את המערך הדרומי, שתפקידו לחזק את בוש בניסיון לכבוש את בגדאד מחדש. הגורמים היותר מתוחכמים בממסד הישראלי מבינים שכללי המשחק מחייבים אותם להיכנס לסיבוב חדש של משא ומתן. מטרת המו"מ הווירטואלי הזה היא ליצור סחבת במשך שנתיים לערך. במסגרת פרק הזמן הזה "תטופל" איראן. ואז, לאחר הניצחון המוחץ על איראן, לא תתקשה ישראל להתחמק ולבטל את הוויתורים הווירטואליים שהתחייבה להם.

ככל הנראה, ישנם מדינאים פלסטינים המתפתים לאשליה שהאמריקאים יעזרו לעניין הפלסטיני בכדי לחזק את אגף המתונים. קשה להתעלם מהסימנים לכך שאבו מאזן פועל מתוך ההנחה שהפלסטינים חלשים ושאין להם ברירה אלא להשתלב במשחק האמריקאי. אבל אם מנהיגי הפתח - בגלל לחץ העימות עם החמאס - יעלו על דרך מסוכנת זו, יתברר להם שנוצלו כמו פיון במלחמה-הקרה החדשה של בוש. כשמדובר על תוכניות התקפיות באזור, יעניק בוש תמיד עדיפות לישראל.
העניין הפלסטיני, למרות המכשולים הרבים, אינו חסר תקווה. לגמרי לא. בוש ורייס אינם פועלים בחלל ריק. שאר חלקי הקוורטט יעשו כל מאמץ להתחבר לקבוצת בייקר בניסיון לדרוש מארה"ב נסיגה "בכבוד" מעיראק ולהימנע ממהלכים הרפתקניים חדשים. בייקר מזהיר את הציבור בארה"ב שכישלון נוסף בדומה לזה בעיראק יחסל את שרידי ההשפעה של ארה"ב באזור. אך בוש רוצה להכפיל את ההימור, ולגלגל את הקוביות פעם נוספת. אותו מערך דרומי, הנמצא בהקמה, הוא במרכז ההכנות למלחמה נגד איראן.

כדי להתחמק מהמלכודת האמריקאית זקוקים הפלסטינים לחזית פלסטינית מאוחדת ולשם כך חיוני הסכם בין הפתח ובין החמאס. דעת הקהל העולמית בכלל, ואוהדי העניין הפלסטיני בפרט, מצדדים בהסכם כזה ויבקרו קשות את מי שיישא באחריות להמשך מלחמת האחים הפלסטינית. הביקורת על אבו מאזן והפתח לא נועדה לצייר את אנשי החמאס כרודפי שלום. שני הצדדים חייבים להפגין שיקול דעת וגמישות. רק הקמת ממשלה פלסטינית מאוחדת תאפשר קיום מו"מ ממשי עם ישראל.
ה"ניו יורק טיימס" דיווח השבוע שהקוורטט מצטרף להצעה פלסטינית להתחיל את המו"מ בין ישראל ובין הפלסטינים בדיונים דווקא על הסדר הקבע. אכן יש להימנע משיחות חסרות משמעות, שכל תכליתן הוא לאפשר לארה"ב להודיע שהיא מחדשת את תהליך השלום. לאחר שיסכימו על הקווים הכלליים להסדר - שבמרכזו הכרה בגבולות 67' - ורק לאחר שייקבעו ראשי פרקים ברורים של הסכם כולל, יהיה מקום ותהיה סיבה לדבר על השלבים ועל הסדרי ביניים וכדומה. כמו כן אין טעם לדיונים מבלי מעורבות חזקה של גורם שלישי אובייקטיבי. נהיר לכל בשלב זה שהאמריקאים של בוש אינם מתאימים להגדרה זו.

אין לשער את ממדי הנזק שיחוללו בוש ואנשיו עד אשר יילקחו, צורחים ובועטים, למקום שבו לא יהוו עוד סכנה לציבור. לשמחתנו, למרות בעלי בריתו באזור, בוש מבודד ברוב העולם הנאור. דעת הקהל נבעתת ממראה כנופיית השוטים וההרפתקנים, שכיום מבקשים לגמד את הפסדיהם בעיראק באמצעות מלחמה נוספת במפרץ הפרסי. לעומתם הבינו בייקר וחבריו שמו"מ אמיתי ורציני לסיום מרחץ הדמים הישראלי-פלסטיני יכול לשמש מנוף לדיפלומטיה "אינקלוסיבית" שנועדה להביא את כל הגורמים החשובים באזור להידברות.

דרוש ואפשרי פתרון שלום של שתי מדינות, תוך הבטחת ריבונות ועצמאות פלסטינית, פתרון שיכלול צעדים ממשיים להקל על סבלם של ההמונים הפלסטינים. פתרון כזה הוא הדרך היחידה להבטיח ביטחון לישראל. הכרה הדדית של הזכויות הצודקות של שני הצדדים היא המוצא ואין זולתו.

הנשיא - סמל מזויף של אחדות שאינה קיימת
מוסד הנשיאות בישראל אינו אלא ניסיון אומלל לכפות על הציבור סמל לאחדות שאינה קיימת. אין שום קשר בין נוהלי החסינות המנופחים המגינים על בעל המשרה הרמה של הנשיאות, שהיא בהחלט מיותרת, ובין חסינות של חברי כנסת שנבחרו בבחירות כלליות ויחסיות. זאת "טעות בקטגוריה" להשוות בין שני סוגי החסינות, ואין לערבב מין בשאינו מינו. הענקת חסינות לקצב "המורם מעם" מבזה את מוסד החסינות המוצדק והנחוץ.

מה לעשות עם החשוד? הוא כבר נהנה מזכות יתר עצומה כאשר אפשרו לו להיחקר במעון הנשיא, בתנאים שאין נוחים מהם עבורו. כעת יש להובילו ככל אדם לבית הסוהר, עם או בלי אזיקים. דינו להיות עצור עד אשר הפרקליטים שלו ישכנעו את השופט התורן שהשחרור שלו אינו מהווה סכנה לציבור ולא ינוצל לשבש את מהלכי החקירה. לא הצליחו הפרקליטים המכובדים לשכנע את השופט, ייסגרו את קצב אחר סורג ובריח. אם הפרקליטים כן ישכנעו את השופט לשחררו, אז ייקבע סכום הערבות. יביא ערבים יצא, לא יביא, ישב בינתיים.

אין בנהלים אלה צל צילו של פגיעה בעקרון "חזקת החפות". אבל רצוי להוסיף: כמה חבל שלא ניתן להעמידו למשפט בגין רוב פשעיו - מכיוון שאין הם פשעים על פי הקודקס הפלילי הישראלי. בראש וראשונה הוא אשם שהוא שתק וחייך אל מול התרוששות חלקים גדולים של העם. הוא אשם על כך שהוא שתק וחייך נוכח פשעי הכיבוש והמלחמה שביצעו ממשלות ישראל. יש לתת לו אפשרות סבירה להוכיח את חפותו ולא יותר.