כמה הערות בעניין המשבר בלוב

4.3.11

מאת ראובן קמינר

יש סימוכין להאשמה שמשטר גדאפי הפעיל אלימות ברוטאלית נגד המפגינים במדינתו כשאלו ביקשו לחולל מפנה בלוב הדומה לזה שהתחולל בטוניסיה ובמצריים. אנשי גדאפי מכחישים את האשמה. ולכן רצוי שהאשמה הזאת תתברר לפני גוף אובייקטיבי.

גדאפי אינו אלא אחד מעל תריסר רודנים באזור, הנתמכים באופ צבאי, כלכלי ופוליטי על ידי ארה"ב. ארה"ב ראתה בהתגייסותה לימין המרד הלובי, הצודק כשלעצמו, אפשרות פז להתערב בלוב. על כן, היא עשתה ככול יכולתה להפוך את ההתקוממות הצודקת בלוב לעימות בין ארה"ב החשה עצמה, לימין הדמוקרטיה ובין משוטר הרודן.

ארה"ב חיפשה ואף מצאה מתנגדים לקדאפי וביניהם ראשי שבטים ואנשי צבא, וגם בעלי מעמד אופורטוניסטים שכיהנו בממשלת גדאפי עצמה. יריבים אלה של גדאפי הצטרפו למערכה כדי להתחשבן עם גדאפי ולקדם סדר יום שאינו דומה לזה של המתקוממים במהפכה הערבית הכללית.

אין לזלזל בניסיון ובהבנה של מנהיגי ארצות המהפכה הבוליביאנית, כגון קסטרו וצ'באס. הרי הם מכירים היטב על בשרם את האסטרטגיה ואת שאיפותיה של ושינגטון. הם מבינים היטב שארה"ב מוכנה להקריב את גדאפי ולהתייצב נגד משטרו (הידידותי ביותר לארה"ב) על מנת לרכוש מעמד כחברה פעילה במהפכה הערבית.

ארה"ב ואירופה הציגו מיצג שווא כאילו משטרו של גדאפי הולך ומתפורר. תוך כדי כך, הן עודדו את האופוזיציה בלוב להתארגן למסע צבאי כדי להשיג ניצחון מהיר תוך הישענות על ההשפעה הפוליטית וכוח הנשק של ארה"ב.

קסטרו צדק כאשר הזהיר שארה"ב כבר מתערבת בלוב כדי להשפיע על התנועות העממיות במזרח התיכון ולשכנע אותן שיש לה, לארה"ב עדיין כוח והשפעה. ההזדהות של מיליונים במאבק הערבי לחופש ולדמוקרטיה מחייבת נטרול ההשפעה האמריקאית תוך כדי פירוק ההגמוניה האזורי שלה, הגמוניה הפועל באמצעות שורה ארוכה של רודנים הדומים לגדאפי. התגובה של קסטרו אינה סתם תגובה של פרשן

יודע דבר. קסטרו, בדבריו, מייצג תחושות ואינסטינקטים פוליטיים של המונים ביבשת שלמה. המונים אלה הם מלומדי ניסיון שלימד אותם כיצד המעצמה לצפון יודעת איך להפעיל כוח וכסף כדי לאחוז עיניים בהכנה לפעולה תוקפנית.

הדמוניזציה של גדאפי ראויה להערה מיוחדת. גם בדמוניזציה יש בעיה של מידתיות. התקשורת אוהבת לגלם את כול הרוע באיש אחד. בכוונה או שלו בכוונה יוצא שהשחקנים האחרים בדרמה הזאת, כקלינטון ואובמה, הם אנשים מכובדים והגונים. הצופים בדרמה של המשבר הבין לאומי מזהים כל כך הרבה רוע אצל הקולונל בעל ההתנהלות החריגה שלא נותר להם הערנות הדרושה לנתח את המהלכים כולם. לא שכחנו את התפקיד של הדמוניזציה של סדאם חוסיין לקראת מלחמת עיראק. אכן סדאם חוסיין היה רוצח אכזרי. אך הדמוניזציה הייתה חלק של מסע תעמולתי שהצלחתה חוללה אסון זוועתי לעם העיראקי. אסון זה נמשך עד עצם היום הזה. אכן גדאפי טיפוס מוזר ונאלח המוכן לכל מעשה מתועב להגן על השלטון שלו. אך האופי החריג של גדאפי אינה סיבה המצדיקה התערבות זרה בלוב. אין לנו שום נחמה בכך שהאמריקאים המכינים פעילות צבאית אפשרית בלוב לבושים בחליפות מהודרות ונחשבים כאנשים 'נורמלים' לכל דבר.