יום רביעי, 3 ביוני 2009

הפער הבלתי נסבל בין הדיבורים ובין המעשים

ישנם חוגים פוליטיים ופרשנים שחיים מרגע לרגע. עבורם, כל נאום של אחד ממנהיגי העולם מתקבל כרעידת אדמה. ואם מדובר בנשיא, יפה ואלגנטי היודע לנסח את הדברים שלו – הרי ברור שזה נאום היסטורי. כולנו מוזמנים להצטרף אל למקהלת המעריצים. הוא, אובמה, בעד שתי מדינות, הוא נגד ההתנחלויות, הוא מבקש לשפר את היחסים עם העולם האסלאמי. מי יכול לבקש יותר..?
אינני נמנה על אלה שמזלזלים בהצהרות. אך כמובן שיש לבדוק אותן בדייקנות כדי לבדוק אם אכן ישנם השינויים בשיח השגרתי. אין משמעות רבה לחזרה על משאלות לב שגרתיות. ודווקא בתחום ההצהרתי יש לשים לב שבמישור אחד לפחות, הוסף אובמה מימד חדש, מסוכן ומופרך, לשיח הדן בפתרון הסכסוך. הוא דורש מהפלסטינים ומהעלום הערבי צעדים קונקרטיים של שיפור הקשרים בישראל ותרומה מצדם לתחושת הביטחון של ישראל כתרומה נוספת מצד הערבי לפתרון הסכסוך, לפני פתרונו המעשי. מהי המשמעות של דרישה זו המביכה את אותם המשטרים הערבים שהגיעו זה מכבר לשיא שיתוף פעולה גיאו-פוליטי עם הכובש הישראלי ועם הכיבוש נגד הפלסטינים? כיצד עולה על דעתו של אדם משכיל שתפקידו של עם תחת כיבוש הוא לקדם את נירמול היחסים בינו ובין הכובש "שלו". הדרישה השערורייתית הזאת מהפלסטינים ומהארצות הערביות מעוררת דאגה חמורה שלפי תורת אובמה אפשר וצריך ליצור נירמול לפני פתרון הסכסוך. ההסבר הסביר הוא שנירמול זה מתאים לצרכים האזוריים של ארה"ב. ואם נירמול במקום שלום מרחיק את השלום, אזי שהפלסטינים יחכו...מה יש?
הפרסה המגעילה ב"מעוזי אסתר" למינהם – עיזבו את הפחים!
אובמה , כמו בוש, מתנגד להתנחלויות כיוון שהן מכלות את יתרת השטח המצומצם בלאו הכי שנותר להקמת ישות פלסטינית. כנגד הפעילות הסיפוחיסטית הנמשכת של ממשלות ישראל הציע אובמה לישראל להפסיק להביך מדי יום ביומו את ארה"ב המתאמצת לשפר את הדימוי שלה בעולם האסלאמי.
"האוונגארד" הסהרורי של נוער הגבעות עושה צחוק משלטון החוק ושם ללעג את המאמצים הקומיים והאומללים של המשטרה ושל הצבא להשליט סדר כלשהו. בעצם, מה רוצים השלטונות מהפחים ומהקרשים במאחזים. הרי אלה אינם ברי עונשין? הם רק תפאורה בהצגה גרועה. המתנחלים ומוריהם הרוחניים ובתוכם רבני יש"ע, עובדי המדינה, הם עבריינים מועדים. כזכור, העיזו אנשי "פרופיל חדש" להציע לנוער שישקול אם זה מוסרי להצטרף למנגנון הדיכוי של צה"ל ופעילי ארגון אמיץ זב נקלעו לחקירה משטרתית קשוחה. רבני יש"ע שמסיתים בראש גלי להפרת חוק ולפוגרומים נגד הכפריים הפלסטינים חסינים מפני כל דין ומפני כל דיין. מדוע אין עוצרים את אלה שחוזרים שוב ושוב על ביצוע עבירות חמורת לאור השמש.
פרט למילים אין שום סימן רציני שאובמה מתכוון לעשות משהו בעניים המאחזים או ההתנחלות. הרי ארה"ב ושליחיה הבטיחו שיימנעו מכל לחץ! על כן, נחוץ כדי לבחון את מהלך הדברים לחזור למשבצת "אלף." הכיבוש במהותו אינו כיבוש ישראלי בלבד. הוא למעשה כיבוש אמריקאי-ישראלי. אומנם הניהול הוא מקומי אך הבעלות שייכת למי שממן, למי שמגן באופן צבאי ומדיני על הפרויקט הזה. ארה"ב היא בעלת הכיבוש הזה והיא אחראית פוליטית ומוסרית כל יום שהוא נמשך.
נתניהו, ינסה לתמרן בין אובמה ובין שדולת המתנחלים. למעשה, הוא ויתר חבריו בעסקונה מתכוננים למזמז את העניין בתקווה "שהפריץ יאבד עניין" בנושא. הטקטיקה הזאת הצליחה בעבר, ומדוע שלא תצליח בעתיד? לפי שעה מפחד הממסד יותר מכוחו של המיעוט הקנאי ביו"ש. הממסד ישחק משחקים במאחזים ככל שניתן. אין זה ברור שארה"ב עומדת לנקוט צעדים המוכיחים שהמשחקים נגמרים. המשחקים אמורים להוכיח שנתניהו "רוצה אך לא יכול". ולגבי ההתנחלויות "החוקיות, נא להתכונן לדיון ארוך עם ארה"ב ופשרה לגבי משמעותה "הצמיחה הטבעית" - לגבי תופעה מלאכותית לחלוטין של שדידת אדמות בכוח הזרוע.
אובמה בקהיר
אפשר, בעקבות נאום אובמה, לקבוע שישנם לחצים עצומים על המערך האמריקאי וכי פניו של אובמה הן לשיפור הדימוי ולשימון המנגנון האימפריאלי של ארה"ב.
הציר המשולש, וושינגטון – ריאד – קהיר, הנו אחת מהבריתות הרקובות המשמרות את המאחז האזורי של ארה"ב. השותפים של ארה"ב האלה אינם מושכים את ידיהם מעינויים שיטתיים ועצירת יריביהם הפוליטיים. השליטים המנוולים האלה מזכירים את בדבריו של הנרי קיססינגר בהגנה על הדיקטטורות הפרו-אמריקאיות: הם מנוולים אך הם המנוולים שלנו. אין זה מקרה שאובמה התארח דווקא אצלם.
שוב ושוב מורגש הפער הבלתי נסבל בין מילים גבוהות וחוסר מעשה. דרושה ערנות לגבי שיטות המסגור התקשורתי של צוות היח"צנות של אובמה. על כן, הכרחי להציג את הדברים כהווייתם. הבעיה אינה קיומם של עשרים-ושניים מאחזים בלתי-חוקיים, הבעיה אינה הצורך להגביל את הגידול הטבעי במאות התחלויות. לא חסר לנו תהליך שלום אינסופי. אין רבותא בקבלת עקרון שתי מדינות של בוש ושל אובמה על ידי ממשלת ישראל. האם עלינו להתרגש לאור האפשרות שאובמה ידחוף את נתניהו בחזרה לשולחן דיונים עקרים? הבעיה היא הצורך בצעדים ברורים וחד משמעים לחיסול הכיבוש האכזרי (שהוא גם אסון ובושה לעם היהודי). הביעה היא הגשמת זכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית.
אפילו בתחום מומחיותו, הרטוריקה, אין אובמה מדבר לעניין. הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו בין שני גורמים הזקוקים להטפה ממנהיג הקהילה הבינלאומית לנהוג בתבונה ובנימוס. הבעיה היא שישראל, תוך כדי ניצול היתרונות הנובעים מתמיכה צבאית, פוליטית וכלכלית נדיבה מארה"ב, מנכסת לעצמה את זכויות הפלסטינים ואת אדמותיהם במשך רבעים ושתיים שנים,כמעין עמלה צדדית לשירותים שהגישה לאינטרסים של ארה"ב. אובמה אינה מתווך הגון, הוא אינו אפילו מתווך בלתי הגון. הוא נציגו של צד לסכסוך וייחשב כזה עד אשר יוכיח נכונות ברורה ומוחשית להפסיק את זרם הכספים והנשק שמחולל מדיניות שאינה, לדבריו, מדיניות לרוחו.