מדד האכזריות

תכונות האופי של השליטים במזרח התיכון

אלה המבקשים לתהות אחרי ההתפתחויות בסוריה ובמזרח התיכון בימים אלה מופנים אל הסבר מרכזי, מעין הסבר-על שעמו ניתן לפענח את כל רזי האזור על תהפוכותיו. מסתבר שקיים שליט אחד בעל אופי אכזרי ביותר ואכזריותו היא המקור לצרות הפוקדות את ארצו ואת האזור. מכאן למדים שבניגוד לאסד, כלל השליטים באזור זה בתקופה שלנו אינם כה אכזריים והאכזריות אצל בשיר אסד היא תכונה נדירה, מיוחדת במינה.

הבא נבדוק רשימה של השליטים האחרים באזור, שאינם אכזריים ולא פקדה מעולם מחשבה אכזרית כלשהי אותם או את משטרם. מובארק ששלט בדיקטטורה-חנק על העם המצרי במשך ארבעים שנה במצרים לא היה אכזרי? הרודן הטוניסאי, בן עלי, שדיכא ושדד את העם בתוניס ועינה את בניו הטובים ביותר, לא היה אכזרי? סאלח, שהטיל משטר דמים רצחני על תימן תוך כדי הרעבת העם ופגיעה בלתי הפיכה בילדיו, לא היה אכזרי? הנסיך של בחרין שמדכא בימים אלה את העם תוך הישענות על חיל המצב הסעודי ובצל הציר השישי האמריקאי, הוא בוודאי אדם נעים הליכות ולא אכזרי. בעבר הקרוב שלטו באזור סדאם חוסיין בעיראק, קדאפי בלוב ועוד הדומים להם. אם יש תכונה אחת המאחדת את כל השליטים בתקופה המודרנית, היא נכונותם להפעיל כוח בלתי מסויג , גם נגד אזרחיהם, אם וכאשר העריכו ששלטונם בסכנה.

אכן, אם יש תכונה מיוחדת אצל שליטי האזור, יש לחפש את מקורה בירושה הקולוניאלית ובהשפעות ישירות ועקיפות של הקולוניאליזם המורגשות עד עצם היום הזה. המשטרים שהוקמו באפוטרופסות הקולוניאליזם המערבי היו באמת אכזריים והותירו את חותמם על כל צורות החיים. ובכן, השליטים שנשארו מתחת ההשגחה האימפריאלית וגם השליטים בארצות באזור שביקשו להשתחרר משלטון זר, לא עברו, שלא באשמתם את התהליכים ההיסטוריים, בני מאות בשנים, המובילים אל משטר חוקתי ופרלמנטארי. האופי הכלכלי של ניצול האזור מנע תיעוש (והקמת מעמד פועלים רחב היקף) תוך הסתמכות על הפקת נפט כמקור לרווחי על של התאגידים הזרים ולמתן שוחד לשליטים המקומיים.

המבנה הרודני נולד והתחזק בתנאים שנקבעו על ידי המעצמות הקולוניאליות. הבעלים הקולוניאליים הם אלה דווקא ששברו את כל השיאים של אכזריות, של דיכוי רבתי ושל עוני ועינויים. גורמים אלה התקשטו בבית בערכים מוסריים וליברליים אך שלטו ביד ברזל ובאלימות חסרת מעצורים מעבר לים.

מלחמה כהמשך של הפוליטיקה ושל האינטרסים הבסיסיים במחלוקת

כל אדם מוכן ומזומן לגנות פעולות זוועה נגד אוכלוסיה חסרת מגן ללא קשר לזהות מבצעיהן. אך כאשר התותחים רועמים, הדיווח על הנעשה בחזית נתון בידיהם של מנגנוני תמולה בשני הצדדים. ובאזור שלנו דווקא המורדים בסוריה מחוברים היטב למנגנוני התעמולה של מדינות המפרץ ושל המערב.

הנכונות להסתייג מפעולות זוועה ללא קשר לזהות מבצעיהם אינה תחליף לניתוח של הכוחות הפעילים בשטח ושל מניעיהם הפוליטיים. המקור למתיחות מלחמתית ולסכנה של מלחמה כללית באזור הוא בניסיון ארה"ב ובעלי בריתה לחסום את השפעות של אביב העמים הערבי. המכה שהמערב ספג במצרים זעזעה את מערך השליטה האמריקאי שאינו מתייצב עד עצם היום הזה. נחזור ונדון בסוריה ובאסד, אך הכרחי קודם לקיים סיור באזור.

אין יציבות – האזור מדמם

מצרים: מובארק נפל, אך משטרו עדיין נאבק על קיומו. הצבא המצרי עדיין מנהל את העניינים ומסתמך על חקיקה ריאקציונית וסדרי שלטון שרירותיים. יחד עם זאת מגלה המפכה המצרית חיוניות ויכולת להתגבר על מכשול אחר מכשול. ארה"ב מתאמצת לתווך דיל בין הצבא ובין הגורמים השמרניים האיסלמים כתחליף למשטר הישן. אבל נמשך מאבק עממי רחב היקף שנועד להפר את המזימה הזו. הברית המצרית-טורקית-ישראלית שבאמצעותה ניהל המערב את האזור הפכה לערימת גרוטאות. פסקי דין תמוהים וזיופים בקלפי (כשלא פוסלים מראש את התוצאות) הם תחליף אומלל למשולש הצבאות ההוא ששלט באזור.

לוב: לוב הייתה לחזית הראשונה במהפכה נגד של המערב. היו כאלה, גם בשמאל, שסברו שיש להצדיק התערבות מערבית מסיבות הומניטאריות. הסתבר שאיומי קדאפי היו התירוץ להתערבות, ולא הסיבה. אך חשוב מזה, הבה נסתכל על לוב חודשים רבים לאחר ניצחון הכוחות האנטי קדאפיים. הקהילה הבינלאומית נתקלת בחתרנות  "ממלכתית" כאשר היא מנסה להבטיח משפט הגון לסייף אל איסלם קדאפי. גורם אנטי קדאפי מוסמך מתאר ככה את המצב בלוב:

        "הפרשה (של מעצר בלוב של נציגי בית המשפט הבינלאומי בהאג) מהווה תזכורת מדאיגה לקהילה הבינלאומית של התוהו ובוהו הנמשכים בלוב. גוברים הקרבות בין מיליציות מקומיות רבות עצמה. צדים והורגים את אלה החשודים בנאמנות לגדאפי. נחטפו עיתונאי חוץ ופקידי המשטר." אין צורך להוסיף שהנפט זורם ללא הפרעה. (ניו יורק טיימס, 12 ליוני, 2012)

תימן: ארה"ב חילצה את סאלח, הדיקטטור ששלט עבורם במשך עשרות בשנים וניהל לאחרונה, לפני הדחתו "המסודרת" ממלחמת אזרחים עקובת-דם. השלטון נשמר בידי בני המשפחה שלו, אך סכסוכים בקרבם מערערים את השלטון. סאלח מחכה בצנעא מאחורי הקלעים. יש דיווחים על הצלחות גוברות של אל-קעידה. לא הוכרעה מלחמת האזרחים. דבר אחד אינו משתנה: רעב המוני הפוקד את הארץ הכפופה למעשה לערב הסעודית העשירה.

בחרין: מלך בחרין, חאמד בן עיסא אל כליפה ממשיך לדכא את האופוזיציה השיעית המייצגת את רב העם. כפי שציינו, חיל המצב הסעודי מתגבר את המלכות. והצי האמריקאי משגיח על הנעשה מקרוב.

הנפט, אגב אורחא, זורם.

עיראק: "הסיפור" העיראקי לא נגמר. האמריקאים נאלצים לעזוב אך המתיחות הפנימית ממשיכה. חלק רחב של הממסד ושל העם נוטה לתמוך באיראן השיעית, אך הממשל נאלץ לתמרן בין הרחוב ובין הדרישות האמריקאיות כמחיר ההתערבות בעבר וליציאה היום. יש הקובעים שהפלישה והכיבוש של ארה"ב וידידיה עלו לעם העיראקי מחיר דמים: מאות אלפים הרוגים ופליטים.     

עיראק מדממת, תימן מדממת, בחרין מדממת, המצב בלוב אינו  מתייצב. במצרים האם תעלם מהפכה שנעצרה בעיצומה? זוהי תמונה של האזור והסתירות שבו אשר משפיעות ומושפעות מהנעשה בסוריה.

מקורות הסכסוך בסוריה – מסכסוך מקומי לסכסוך אזורי

מאוד ייתכן שכוחות עממיים כנים ירדו לרחוב בסוריה לפני שנה בהשראת האירועים במצרים ובתוניס. מאוד סביר שהמניעים והתקוות שלהם היו אותנטיים. אך המתיחות האתנית הקשה בין המשטר ובין האוכלוסייה הסונית לא נולדה אתמול. המשטר הגיב תוך מידה מוכרת של פרנויה הראויה לגינוי. הרוב בקרב המורדים החליט, לאחר ויכוח פנימי מר וחריף, ובניגוד לעצות אנשים שדרשו את טובתם, לבחור במסלול המאבק המזוין. תהיה זאת תמימות להעריך שהמורדים גלשו באופן אוטומטי לכיוון של התקוממות מזוינת במקום מאבק אזרחי. המהלך הזה הושפע על ידי "ידידים" בערב הסעודי, קטאר וטורקיה.  בהכרעה של הנהגת המורדים לעבור למאבק מזויין נחצה קו אדום. 

בעולמנו קיימים גורמים אדירים שבכוחם להפוך סכסוך מקומי לקרדום לחפור בו. ככל שגברה המתיחות ושפיכות הדמים, ביקשו המורדים להשליך את יהבם על התערבות סמויה וגלויה של הכוחות האזוריים, כלומר על  טורקיה, ערב הסעודית וקטאר. כוחות אלה לא היססו להבטיח למורדים שאם יעמדו בפרץ, בוא תבוא ההתערבות הזרה. כך הפך הסכסוך בסוריה לסכסוך אזורי בעל פוטנציאל של סכסוך עולמי. ארה"ב מבקשת לסלק את אסד כמהלך שנועד להחליש את ההשפעה האיראנית הגוברת באזור. ישראל מצטרפת לחזית האמריקאית כחלק מהמסע לתקוף במוקדם או במאוחר את איראן. רוסיה וגם סין מבינות היטב שהצלחה אמריקאית במשימה לחסל את המשטרים בסוריה ובאיראן (תוך כדי פירוק חיזבאללה מנשקו) תהיה על חשבונן. אלה האינטרסים הכלכליים והפוליטיים שמתבטאים בשלב זה במזרח התיכון. ארה"ב מנסה ליצור תחליף להשפעה המתנדנדת שלה במצרים. סין ורוסיה מבינות שהצלחה אמריקאית תפגע במעמדן באגן המזרחי של הים התיכון. כל אחד רשאי להעריך את הדברים לפי רצונו, אך מספיק ודי עם התמימות המתמקדת בתכונות האישיות של אסד.

המסרבים להפנים

הפרשנות הממסדית הרדודה מסבירה לנו מדוע כל כך הרבה ערבים מסרבים לצאת חוצץ נגד ה"רוצח אסד". סלמן מסאלחה ב"הארץ" 13.6, וארי שביט ב"הארץ", למחרת היום,  באים להחכים את קוראיהם כדי שיבינו את המקור של חולשה חמורה אצל הערבים: הם, הערבים, אינם מצליחים להפנים ערכים מוסריים אוניברסאליים. מסאלחה מסביר את התופעה בהיעדר יכולת להתגבר על השבטיות. שביט צועד צעד אחד קדימה ומוקיע את האוכלוסייה הפלסטינית בישראל על "שתיקתם". אך מה אפשר לעשות, יש באוכלוסיה הערבית ובשמאל הישראלי ניתוח שונה מניתוחם של מסאלחה ושל שביט. על פי ניתוח זה, הדרישה להתערב בסוריה נועדה לעזור לישראל לקדם את מטרות המלחמה שלה. מטרות המלחמה הישראליות כלפי איראן וכלפי השטחים הכבושים משולבים במאמצי ארה"ב לקדם את האינטרסים שלה תוך כדי התערבות עקיפה, שקיימת כבר בפועל, או התערבות גלויה אם אין לה לארה"ב ברירה. השמאל הלוחם בישראל ומרבית האוכלוסייה הערבית הספיקו ללמוד מקרוב מה משמעותם של ה"ערכים המוסריים האוניברסאליים" שעליהם להפנים. שביט, אלוף ההיסטריה נגד איראן, מבקש להזהיר את האוכלוסייה הערבית בארץ שחובתה ליישר קו עם ממשלת ביבי-ברק במבחן נאמנות חדש. אך הפלסטינים ואלה התומכים במאבקם על זכויותיהם מכירים היטב את המשמעות האמיתית של הגרסה הישראלית-מערבית של ערכים מוסריים אוניברסאליים. הפלסטינים ולא רק הם הבינו היטב את שם המשחק הזה: מדובר במילים יפות וסיסמאות ריקות מתוכן שתפקידיהן להסוות את המהלכים של ארצות המערב לקראת תוקפנות ומלחמה.    

מאחר שאנו בשמאל לוקים במיוחד בהפנמת ערכי המערב האימפריאלי, רצוי שנתגבר על החיסרון הזה.  ודווקא בעניין זה יש לנו מזל. מסתבר שישנו מקום חדש שבו ערבים ובתוכם פלסטינים וגם אנשי שמאל יכולים ללמוד כיצד להפנים את הערכים המוסריים והאוניברסאליים החסרים לנו. לא מזמן הוקם בקטאר מרכז ערבי למחקר ולימודי מדיניות, וברשימת חוקריו מוצאים אנו את עזמי בשארה. ויקיפדיה מעיר שהמרכז הטוען שהוא מוסד עצמאי, מחובר באופן משפטי וכספי לשירות הממלכתי הקטארי. מקור אחד ממן את  המורדים בסוריה ואת המכון המחקר החדש שמתמחה בהפצת ערכים מוסריים והומניטאריים – בגרסתם הישראלית-מערבית.  תוך כדי כך מעלה ארי שביט את עזמי בשארה הנמנה על צוות של למכון ההוא, על נס על כך שהוא מנהל קרב אמיץ ואינטנסיבי נגד אסד באל ג'זירה. ויש לשאול מתי ואיך גילה עזמי בשארה את אופיו האכזרי של בשאר אסד?

צדק בירושלים

הקוראים שלי בוודאי שמעריכים את העובדה כי החוק הוא דבר מסובך מאוד. לכן, אני מתנדב, כאן ועכשיו, לפשט נושא רגיש במיוחד – שהוא כיום במרכזה של הפוליטיקה הישראלית, בעיה שאיימה להפוך את החיים לקשים למדי עבור המלך ביבי הראשון.

ביישוב ישראלי על אדמה גנובה בשטחים הפלסטיניים הכבושים, מסתבר שיש חלקה קטנה של קרקע בבעלות פרטית (ערבית) עליה נבנו כשלושים דירות שאוכלסו על ידי משפחות מתנחלים. אחרי מאבקים משפטיים אינספור, בית המשפט הגבוה לצדק קבע כי הבנייה על פיסת אדמה בבעלות פרטית (פלסטינית) זו, הייתה לא חוקית מתחילתה ועד סופה, והורה על הריסת המבנים.

המתנחלים ובעלי בריתם דרשו מהמלך ביבי לעשות משהו. זה היה לא פשוט גם עבור הביבי הראשון שביקש להימנע מלהרגיז את הליברלים ההגונים במדינה. סירוב לבצע את פסק הדין של בג"ץ היה פוגע בכבודו ויוקרתו של בג"ץ. מלך או לא, המתנחלים התכוננו "לצלות" את כבודו של הוד מלכותו על ידי העברת חוק המכשיר את שוד חלקת האדמה הקטנה בישוב.

כעת, זה אולי נראה מסובך, אבל ישראל וכלל זרועות השלטון שבה, כולל בג"ץ, מחשיבים את השוד הישראלי של כל ארץ פלסטין כחוקי ומוצדק לחלוטין. בהתאם לכך, הממשלה ובתי המשפט מכוננים ריבונות ישראלית בתוך גבולות יוני 1967. בתוך השטחים הפלסטיניים הכבושים, צה"ל וממשלת ישראל מממשים זכויות וסמכויות ריבוניות, מכוח צווי חירום צבאיים או מכוח פסיקת הדין של בית המשפט העליון הישראלי. לפיכך ישראל היא הריבון בפועל במקום הממלכה ההאשמית של ירדן (!). לכן, בעיני ישראל ומערכת בתי המשפט המהוללת שלה, המוציאה לפועל והפוסקת העליונה של הנפש הליברלית והמצפונית של ישראל, זה חוקי לחלוטין לשדוד מדינה שלמה, במקרה זה, פלסטין.
אז מה הבעיה עם שלושים דירות אלה? זהו זה. יחד עם שאר העמים המתורבתים, לישראל יש מדיניות הגנה על זכויות הקניין הפרטי. אתה יכול לגנוב מדינה שלמה, אך אינך יכול לגנוב חלקת קרקע קטנה.

מפלגתו של ביבי והקואליציה התקוממו כנגד פעולת ההריסה המתוכננת לעוד שבועות אחדים. המהלך שלהם היה הצעת חוק מיוחדת המעניקה מעמד חוקי בדיעבד לרכישה הבלתי חוקית של החלקה הבעייתית הזו. עכשיו, מהלך הלגליזציה הזה איים להפוך את המשפטנים המכובדים של בג"ץ ללהקה של ליצנים. יתר על כן, בג"ץ יכול, אם יעז, להכריז על החוק כאנטי חוקתי. (ניתן לעשות זאת, למרות העובדה כי לישראל אין חוקה – כבר אמרתי שהחוק מסובך - אבל נשאיר את הנושא בצד לפעם אחרת).

המתנחלים והלובי שלהם זעמו. הם דרשו שביבי יתמוך בחוק המציע לגליזציה והשארת המצב על כנו. מזעזע ככל שזה נשמע, המלך היה במיעוט. אבל המלך ביבי הוא לא סתם מלך. אז המלך הכה בשוט, איים לגרש שרים מורדים מן הממשלה והציע "פשרה" לתומכיו. זוהי יופי של פשרה. הדירות "ינוסרו" וייבנו מחדש כמה קילומטרים בהמשך הדרך. בנוסף, למלך ביבי יש כדור הרגעה אמיתי להתקף הזעם של המתנחלים. ישראל תחל בבנייה, החל מעכשיו, של עוד 1,000 יחידות דיור בשטחים הכבושים. פירוש הדבר, בתים, רחובות, שירותים ציבוריים, שטחי מסחר וכבישי גישה לכבוד הפשרה. למה יהודים ישראלים צריכים להילחם ביהודים ישראלים אחרים כאשר הם יכולים להחליט יחד בידידות על גזל של עוד אדמה פלסטינית? תגיד לי אתה. יקודש שמו של בית המשפט הגבוה לצדק בירושלים. יקודש העיקרון של בעלות פרטית על קרקעות שהופקעו. לפי הוראת ביבי, דחתה הכנסת את הצעת חוק הלגליזציה. ברור שביבי לא זקוק לאישור הכנסת לסיפוחים גדולים וטובים יותר.

מנהיג פלסטיני נערץ קורא לשינוי מדיניות

מרואן ברגותי, אולי המנהיג הנערץ ביותר בקרב הציבור הפלסטיני, פרסם לפני כ-3 שבועות מתוך תאו בכלא של הכיבוש מכתב ובו קריאה לפעולה בלתי שגרתית.  מדובר למעשה בביקורת נוקבת נגד דרכה המדינית של הרשות הפלסטינית. המכתב, שאין מחלוקת לגבי תוכנו, זכה לתהודה רחבה כאן ובעולם. והנה המסר הברור של ברגותי:

1) לעורר גל חדש של מרי אזרחי; 2) להפסיק לשווק אשליות שאפשר להפסיק את הכיבוש או להגיע למדינה פלסטינית דרך מו"מ; 3)  ניתוק כל הקשרים עם ישראל, כלומר הפסקת כל צורות התאום הכלכלי והביטחוני עם ישראל כדי לשים קץ לשנים של דו-קיום בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית; 4)  פנייה לאלתר לעצרת הכללית של האו"מ ולמוסדות נוספים בדרישה להכרה במדינה פלסטינית. http://www.jpost.com/MiddleEast/Article.aspx?id=263548

לא מדובר במשאלה חסודה אלא בדרישה לתפנית מדינית גורלית

אני חושש שישנם הרבה אנשים בשמאל שלנו שירצו לעודד את ברגותי ואשר ישבחו את עמידתו. אך עמידה לחוד ועמדות ברגותי לחוד. ישנם אנשים רבים שמתחמקים באופן אלגנטי מדיון רציני ומחייב במסר הנוקב שלו.

למשל, ישנם כאלה שרואים את עצמם כאנטי-אימפריאליסטים מושבעים ולמרות כך, מתייצבים עד עצם היום הזה לימין הרשות הפלסטינית ומדיניותה הכושלת, תוך כדי הימנעות מביקורת חיונית ומוצדקת נגד הנהגתה הבלתי מוצלחת. האם יש ספק שכל מערכת הקשרים הכלכליים, ובמיוחד הצבאיים, בין ישראל ובין הרשות הפכה מזמן לנכס אסטרטגי בידי ארה"ב, נכס שנועד בין היתר לטפח ולשחד אי אלו כוחות פלסטיניים באש"ף ומחוצה לו. הקריאה של ברגותי להפסקת הקשרים הכלכליים והצבאיים עם ישראל מכוונת בדיוק למשולש הבלתי קדוש הזה של ישראל-הרשות הפלסטינית-ארה"ב. לא צריך להיות אנטי-אימפריאליסט כדי להבין ששום דבר טוב לא יצא לפלסטינים ממשולש תמוה זה.

נגד שיווק אשליות

ברגותי מבקש לשים קץ לאשליות שיש טעם או תועלת במו"מ עם ישראל כאילו זאת דרך להקמת מדינה פלסטינית.  לדידי, הציע ברגותי להסיר מסדר היום את כל הדיונים והפטפוטים על הנושא העקר ששמו שתי מדינות-מדינה אחת. אין צורך להתאמץ כדי להוכיח שהנושא הזה אינו עומד על סדר היום. אני סבור שנקיטת עמדה קשוחה ועיקשת בנושא הפתרון הרצוי היא ביטוי לסוג האשליות שברגותי מזהיר נגדן.

לפי דעתו השקולה והנבונה של ברגותי, כל הקשקושים סביב הפיקציה של מו"מ במסגרת הקורטט, במסגרת המסלול הירדני, בהחלפת ניירות חסרת תכלית - הנן אשליות המסיחות את הדעה מהעיקר. ויש להפסיק לשווק אשליות.

עושים צחוק מהעבודה

עלינו לשאול את עצמנו מה עומד מאחורי מלאכת השיווק הזו. מי דוחף לקיום סידרה אינסופית של פגישות סרק בדומה לפיאסקו השבוע. סלים פייד אמור היה להתייצב אצל נתניהו כדי למסור לו את פרטי העמדה הפלסטינית כדי שנתניהו ימסור לפלסטינים בתוך שבועיים את עיקרי העמדה הישראלית. הסוד לבימוי הקומדיה הזאת נחשף כאשר שתי המשלחות הודיעו ששני הצדדים מחויבים לשלום. הייתכן שמשלחת פלסטינית רשמית תחתום על הודעה כי ישראל מחויבת לשלום?  אבו מאזן מבריז, סלים פייד מבריז, ומשלחת פלסטינית משתתפת במיצג של האבסורד. השתתפות זו אינה אלא חוליה בשרשרת של פגישות שיש להם תכלית אחת ויחידה: להסתיר מן העולם שיש קיפאון גמור בחזית המדינית בשעה שישראל ממשיכה לספח ולנשל בהתמדה כאוות נפשה. אני מתקרב למסקנה כאובה. אולי ישנם מנהיגים שמשווקים אשליות כדי לשכנע את תומכיהם שישנה עדיין תוחלת בתוכנית המדינית שלהם שלמענה הם מטיפים במשך שנות דור.

אנא, חברים יקרים, הקשיבו לקולו. דבריו אינם סתם דברים בעלמא. אחרי עשר שנים במעצר שרירותי מתווה ברגותי מדיניות חדשה לעם הפלסטיני תחת הכיבוש. ברגותי אינו זקוק לשבחים. ברגותי הכלוא כבר עשר שנים (!!)  מבקש רק דבר אחד. לנטוש בהקדם את המדיניות הקיימת של הרשות הפלסטינית בהנהגתו של מוחמד אבאס. ויפה שעה קודם.

נ.ב.

בשעה כתיבת שורות אלה התפרסם מאמר השמצה שפל נגד ברגותי ב"הארץ" (20 אפריל 2012) . המאמר מתבסס כולו על חומר סלקטיבי שנמסר לעיתונאים על ידי אנשי השב"כ ומתפרסם על רקע התהודה למכתב של ברגותי שהתפרסם לאחרונה. העיתונאים חותרים ככל הנראה לשבור את שיא הנבזות כשמפרסמים גרסת החוקרים של קטעים מחדרי החקירות נגד ברגותי בתנאי מעצר קשים. יששכרוף והראל, אינם מתביישים לבשל  "סקופ" בנוי על שימוש סלקטיבי במידע שאורגן ועוצב כולו על ידי אנשי השב"כ. איזה אתיקה עיתונאית! 

תרגיל הטעיה – אחד מיני רבים

קוראי הגדה השמאלית, רובם ככולם, ערים לכך שהתקשורת הממסדית אינה מהימנה. יחד עם זאת, אין לקורא הממוצע הזמן לבדוק את החומר הרב המוזרם בכיוונו. החלטתי הפעם להתרכז בתרגיל הטעיה אחד –Misinformation – שנתקלנו בו בימים אלה. התרגיל המסוים הזה הוא בעל חשיבות בכך שהוא דומה למיליוני תרגילים דומים המעצבים את דעת הקהל. הפעם התרגיל נשוא הדיון עוסק בסוריה שסביבה מתנהלים ויכוחים רעיוניים ופוליטיים אדירים. אנו בודקים לעומק תרגיל אחד כדי לחשוף את טכניקת הסילופים. על כן, מהפרט המנותח בהמשך אפשר ללמוד רבות על כלל התפקוד של התקשורת הממסדית.

מה עשה קופי ענאן?

הגיבור בפרק הנוכחי של המשבר הסורי הוא ללא ספק קופי ענאן. ענאן הפעיל כישורים דיפלומטיים מפליגים ביותר כדי להגיע להפסקת אש בתנאים קשים ומורכבים. ההישג שלו הוא כפול ומכופל מאחר שהוציא את העגלה הסורית מהבוץ בניגוד לרצונם ולמורת רוחם של ארה"ב ובעלות בריתה, ובראשם אלופי הדמוקרטיה המוכרים מערב הסעודית ומקטאר.        

ברור לכל שהסכם הפסקת האש יהיה נתון ללחצים אדירים. הרי שסיכויי הפסקת האש תלויים בסופו של דבר בהתקדמות בחזית הפוליטית. אך כבר עכשיו אפשר לקבוע שמדובר בהצלחה מדינית ודיפלומטית של הרוסים, הסינים והגוש המתקדם באמריקה הלטינית בהנהגת קובה וונצואלה. הסכם הפסקת האש הושג ללא עזרתה של וושינגטון ובניגוד לרצונה. הדיונים הקריטיים לקראת הפסקת האש התקיימו במוסקווה, בבייג'ינג, ובטהראן.

   

מה אמר קופי אנאן למועצת הביטחון על השגת הסכם הפסקת האש בסוריה?

הפסקת האש כידוע, נכנסה לתוקף ביום חמישי, 12.4, בשש בבוקר. אפשר להגיד שהעולם עצר את נשימתו.  כעבור מספר שעות באותו בוקר, לאחר שהפסקת האש אמנם נכנסה לתוקף, התקיים דיון סגור במועצת הביטחון. ענאן דיווח למועצה דרך קישור וידאו מג'נבה. תוך כדי כך שיחרר ענאן הודעה רשמית, שהרי הוא יודע איך לתקשר עם הציבור. על כן, ענאן הנפיק הודעה מוסמכת אישית שלו שבה הצהיר כדלהלן, "סוריה עוברת כרגע רגע נדיר של רגיעה בשטח ויש לחזקו". זה היה המסר היחיד של קופי ענאן. בוודאי שאמר דברים נוספים בפניה למועצת הביטחון הנוגעים לקידום תוכנית ששת הנקודות שגיבש. אך לא הוסיף שום דבר מוסמך מעבר לברכה על כך שיש רגיעה בסוריה. מן הסתם התקיים דיון רציני במועצת הביטחון שבו נאמרו הרבה דברים על ידי הרבה אנשים. כל תינוק פוליטי יודע שבנסיבות אלה אין לסמוך אלא על קומוניקטים רשמיים הנמסרים על ידי גורמים מוכרים.

מה לא אמר קופי ענאן למועצת הביטחון

במהלך ערב החג והחג השמיע קול ישראל אין ספור פעמים ידיעה שקבעה שבמועצת הביטחון תקף ענאן את הממשלה הסורית על כך שאינה ממלאת את תנאי הפסקת האש, שהיא מסרבת לפנות את הצבא ממרכזי הערים וכי היא ממשיכה להחזיק בנשק כבד בריכוזי אוכלוסייה. לשמע הידיעה ביקשני חבר קרוב להסביר לו פשר ההתנהגות של הסורים. אך מה לעשות כי הידיעה חסרת בסיס ואינה אלא מהלך של מידע שקרי. נצא ונראה. מאין הידיעה ה"מוסמכת" על כך שקופי ענאן מתח ביקורת קשה על התנהגות הצד הסורי על כך "שאינו ממלא את תנאי הפסקת האש."  

במרכז כיסוי התקשורת המערבית של הדיונים הסגורים במועצת הביטחון הובלטה הידיעה הקובעת שענאן תקף את הסורים. הביקורת של ענאן הודגשה מעבר לידיעה על השגת הפסקת האש. הידיעה המרעישה הראשונה על הפסקת האש ועל דיוני מועצת הביטחון נמסרה בשרות החדשות של רויטרס והופצה בעולם כולו. כאן בארץ שמענו את הדברים שוב ושוב בקול ישראל. ממקור זה למדנו שקופי ענאן ראה לנכון, קודם כל וראשית כל, להזהיר את הסורים שלא להמשיך בלחימה, להפסיק את האש ולציית לתנאי הפסקת האש.

בהזדמנות זו נוכל לראות כיצד פועל מנגנון הפצת מידע שקרי. חשוב לעקוב אחר הטכניקה ולעמוד על שיטת הסילוף וההשלכות הפוליטיות שלה. כדי לעזור בביצוע מלאכה חשובה זו, עלינו להתייחס לדיווחים שיצאו מניו יורק, מקום מושב מועצת הביטחון. עלינו לבקש את סבלנות הקורא כשנתקדם צעד צעד.

רויטרס "עובד קשה"

רויטרס הפיץ ידיעה מרעישה לפיה ענאן מסר לאומות המאוחדות כי סוריה לא עומדת בתנאי הפסקת האש במלואם. הנה הטקסט מרויטרס (הטקסט מתורגם על ידי הכותב, אך נמסר הקישור המלא לידיעה):

שליח הליגה הערבית קופי ענאן מסר למועצת הביטחון ביום חמישי שסוריה לא קיימה במלואם את תנאי תוכנית השלום שלו והמריץ את הגוף בן 15 המדינות שידרוש את פינוי הכוחות והנשק הכבד מהערים, אמרו דיפלומטים במועצה.

קישור לרויטרס

על הקורא הזהיר לשים לב למקור עליו רויטרס מסתמך. המקור, או הייחוס של הידיעה, הוא לדיפלומטים במועצה, ולא לדבריו של קופי ענאן או של דוברו. אין ציטוט של דברי ענאן, מצוטטים רק דיפלומטים אנונימיים. מדובר בהיפוכו של מקור מהימן. הרי דיווחים לא מוסמכים מישיבה סגורה על ידי דיפלומטים אנונימיים ובעלי עניין משלהם הוא כחומר בידי היוצר.

כשנשאל אם ענאן אמר למועצה שהצבא הסורי עדיין מחזיק חיילים וכלי נשק כבדים בערים, השליח ענה "כן"

ענאן גם דחק במועצה "לדרוש את נסיגת כלי הנשק הכבדים והחיילים"

דיפלומט נוסף אישר את הערותיו.

אין לנו שום הודעה מוסמכת של קופי ענאן. יש לנו גרסה מאוד סלקטיבית, של קבוצת דיפלומטים מאוד סלקטיביים, שדיברו באופן אנונימי עם רויטרס כדי להציג עמדה של קופי ענאן שהיא לגמרי לא הגיונית ושאין לה שום אסמכתה מלבד דברי הדיפלומטים האלה. אין שום יסוד אובייקטיבי לקבוע שענאן בחר למתוח ביקורת דווקא על צד משני הצדדים תוך כדי הטלת אשמה כבדה על הממשלה והצבא הסורי.

לפני שנדון בהפצת הידיעה המסולפת הזאת וגלגוליה, רצוי לעמוד על כך שבכל השבוע עד יום חמישי הופצו ידיעות כאילו הצבא הסורי מפר את הפסקת האש. ידיעות אלה היו שתולות בתקשורת שביקשה להאשים את סוריה בהמשך הלחימה. אחרי האשמות כבדות נגד סוריה מדי יום התברר שהפסקת האש נקבעה ליום חמישי בבוקר ושסוריה מקיימת אותה. מסע ההשמצה נגד הסורים על הפרות הסכם האש במשך השבוע עזרו לטשטש את העובדה שסוריה הודיעה על כך שהיא מקבלת את הפסקת האש בעוד שמצידם של המורדים הסורים הודעת ההסכמה התמהמהה עד ליום חמישי בבוקר.

גילגולו של מידע שקרי

נצא לדרך ונבדוק את גורל הידיעה של רויטרס. הג'רוסלם פוסט שלנו נותן את הודעת רויטרס כלשונה. הפגם הוא בכך שהעיתון מוסר את הידיעה מבלי להטיל ספק במקור האנונימי הבלתי מהימן, ומבלי לציין שלא מדובר בהודעה מטעם ענאן.

החשוב שרויטרס מבסס את הידיעה שקופי ענאן האשים את הסורים באי קיום תנאי ההסכם. 

מקור דיפלומטי לא אנונימי

"מר ענאן אישר שמה שקרה היום אינו מהווה ציות מלא של ממשלת סוריה... כמו כוחות וכלי נשק סוריים שנשארו באזורי ריכוז אוכלוסיה", אומרת שגרירת ארה"ב באו"ם סוזן רייס, מזכירת המועצה לאפריל. (קישור)

"הוא הדגיש שחיילים ותחמושת סורית חייבים לחזור לבסיסם באופן מיידי", היא אמרה לכתבים לאחר הפגישה הסגורה בה ענאן התייחס דרך וידאו מז'נבה.

מתברר שהמסר של הדיפלומטים העמומים אינו לגמרי אנונימי, אם כי רויטרס ביקש להציגם כמקור אובייקטיבי. דברי ענאן במועצת הביטחון נערכו ושופצו על ידי דיפלומטית "מאוד אובייקטיבית", השגרירה האמריקאית במועצת הביטחון, סוזן רייס, יושבת ראש המועצה לחודש אפריל. היא זאת שהציגה את הגרסה שלה לדברי קופי ענאן, שקודם נמסרו בשם דיפלומטיים אנונימיים.

אם בארזים...

אנו מכירים את הבי.בי.סי כ"שיא" האובייקטיביות. נראה מה הם דיווחו ב-12 באפריל:

השליח המיוחד קופי ענאן שתיווך את הפסקת האש, אמר שהוא "מעודד" אך שסוריה לא נענתה באופן מלא לתוכנית ששת הנקודות שלו.

ראה זה פלא, בבי.בי.סי שכחו את הדיפלומטים המדווחים ומסרו את הידיעה כאילו ברור שאלו דברי ענאן עצמו. ואם בבי.בי.סי נפלה שלהבת, בואו נבדוק את אחד מאזובי הקיר.

אחד מאלפי האתרים מדווח כדלהלן:

דובר של מר ענאן, שהאשים את משטרו של אסד באי עמידה בתנאים המלאים של הפסקת האש, אמר שצוות של האו"ם מחכה לאישור לפנות לסוריה.

כאן, על סמך ה'דיילי טלגרף', ההאשמות של קופי ענאן נמסרו על ידי דובר שלו שהאשים את משטר אסד שלא קיים את התנאים המלאים של הפסקת האש...

בואו נסכם את הפרשה הזו. בנקודה תקשורתית רגישה שאין כמוה, פועל רויטרס בצורה שמטשטשת את ההישג של הפסקת האש בכלל ואת הישגו של ענאן בפרט, כדי לרמוז לעולם כולו שקופי ענאן מאוכזב ופגוע מכך שסוריה מחבלת בהפסקת האש. המסר כולו הוא מסולף ונמסר על סמך מקור אנונימי ובלתי מוסמך לחלוטין.

עמל זה של רויטרס הוא שימושי. לא נצטרך לחכות זמן רב כדי ללמוד שרק צד אחד, הממשלה הסורית, מחבל בכל יכולתו בהפסקת האש וכי המורדים מקפידים עליה בנאמנות מוחלטת. למעשה, הדיווחים האלה כבר זורמים.