סיכומים סוריים ותוצאה לובית שלא התכוונו לה

מקור המידע העיקרי שלי

אני מודה ומתוודה שהמקור העיקרי של מאמרי בנושא המזרח התיכון הוא הניו יורק טיימס בכבודו ובעצמו. הדיווח בניו יורק טיימס הוא יותר רחב ופלורוליסטי מהרגיל בגלל כמה סיבות. הניו יורק טיימס משקף את החוגים החשובים בארה"ב שמכירים בעובדה שהיאמפריה האמריקאית נחלשת וחייבת לעצב מדיניות יותר שקולה. נסיונות ההתערבות הצבאית האמריקאית האחרונים היו כרוכים בסיכונים עצומים והסתיימו בכשלונות חרוצים. הנסיון לחזק את האמפריה בעיראק ובאפגניסטאן העלו חרס. הניו יורק טיימס אינו רק משקיף סתם. הוא ממלא תפקיד דיפלונטי למחצה. העיתון ער במיוחד לסכנת היגררות אחרי גורמים מקומיים ריאקציונריים שמוכנים כמעט תמיד לצאת לקרב תוך כדי תקווה שיוכלו לסחוב את ארה"ב לתוך המערבולת. לדוגמה: ביבי הבונה את התוקפנות שלו כלפי איראן על טקטיקה זאת.

צילום מסך מתוך אתר הניו יורק טיימס

ברור שהקו הכללי של העתון החשוב הזה אינו שמאלי. לדוגמה, משתתף העיתון בדמונזציה של יריבי ארה"ב כגון צ'אבז נשיא וונוזואלה, ורואה את עצמו כחלק, אומנם חלק שפוי, של האופוזציה למשטר הסורי.

מי בחר בדרך ההתקוממות המזויינת ומדוע?

לאחר שהתברר בראשית ההתקוממות למורדים בסוריה שזו אינה מתרחבת וכי אין לה סיכוי להפיל את המשטר, פתחו במערכה למען התערבות אמריקאית מסיבית. השמאל בקרב המורדים התנגד נמרצות למעבר למרד מזויין. מסתבר שישנם כוחות רבים בסוריה שמתנגדים למשטר אסאד אך מתנגדים לא פחות להתערבות זרה שמשמעותה בעיניהם כניעה והתחברות לשלטון אימפריאלי זר. אך בעידוד גורמים זרים רבי עוצמה כמו תורכיה ונאט"ו לבש המרד אופי מזויין מובהק, דבר שהכשיר את קרקע למלחמת אזרחים.

אנו זוכרים היטב את ההצהרות של אישים כאהוד ברק שאסאד נופל בתוך ימים ספורים. הצהרות כגון אלה חוזרות מדי שבוע. אבל לעומתן גדלים הסימנים שיחסי הכוחות הצבאים והפוליטיים בשטח אינם מצדיקים את התקוות להפלת המשטר. המאמר להלן שהתפרסם בניו יורק טיימס מצייר תמונה שונה מהמקובל במקומותנו. הנה תרגום חלק של המאמר שיש בו מידע חשוב על הנעשה בציבור בסוריה. הנקודה המרכזית של המאמר ברורה: האופוזציה הסורית אינה מצליחה לרכוש את האמון של המוני הסורים. "לאחר כמעט שנתיים של הסכסוך, נכשלו האופוזציה ותומכיה הבינלאומיים ברכישת האימון של אלה התומכים בממשל מן השורה, ובתוכם המיעוטים, שהם סקטור האוכלוסייה שעזרתם חיונית לא רק לסיום הסכסוך, אלא גם למנוע שסוריה תהפך למדינה בפירוק." בעלת הטור, אן ברנרד, ממשיכה ומבהירה שהבטחות האופוזיציה שתערוב לזכויות כל האוכלוסייה אינן אמינות. פרשנים מערביים הנמצאים בסוריה מדווחים שהעדר מדיניות ברורה אצל האופוזיציה עוזר להישרדות המשטר וכי ישנם רבים שמתעבים גם את המשטר וגם את האופוזציה. מתברר גם שקופי ענאן, ששימש כמתווך הראשון מטעם האו"מ, דרש מהאמריקאים שיפסיקו לצדד בדרישת האופוזציה להפלת אסאד כתנאי להדברות כלשהי. הביקורת נגד מדיניות האופוזציה משותפת "לחוגים נרחבים של מומחים לאזור, לאינטלקטואלים סורים ואפילו ליועץ לשעבר של ממשל אובמה".

המורדים בסוריה – סימנים של התפכחות

במלחמה בסוריה מסתמן תיקו. אבל המלחמה נמשכת ודם נשפך כמים. המורדים ובעלי בריתם נושאים באחריות להמשך שפיכות הדמים כשהם דורשים את ראשו של אסאד כתנאי למו"מ. מנגנון תעמולה אדיר גוייס לשכנע את העולם כולו שאסאד עומד ליפול, כך שלא יהיה צורך לנהל מו"מ עם המשטר. מסתבר שהמועצה הלאומית הסורית מפולגת בשאלות מהותיות. המנהיג הבכיר של האופוזציה הסורית, השיך כתיב, הצהיר בפעם הראשונה בגלוי על נכונות לקיים שיחות עם נציגי הנשיא אסאד תוך כדי ריכוך הסירוב עד כה לנהל מו"מ. יש לקוות שידידנו בשמאל המתעקשים בתמיכתם במרד הסורי לא ירגישו נבגדים. יש להפסיק את המלחמה האיומה הזאת. אין מוצא פרט להפסקת אש והידברות בין כל הסורים על פיתרון פוליטי. זה היה נכון לפני שישראל התחילה להפציץ את דמשק. היום זה נכון שבעתיים.

זרעו בלוב – קוצרים במאלי תוצאה שלא התכוונו אליה

המערב הנאור ממשיך במסע הפלישות למדינות איסלאמיות. עכשיו הגיע הטור של הצרפתים. האמריקאים ניסו לנקוט בצעדים שימנעו את הצורך בהתערבות גלויה. לשם כך ביקשו לבצר את השפעת המערב הנאור על ידי טיפוח כוחות צבאיים ומשטרתיים מקומיים.

"במרוצת ארבעת השנים האחרונות הוציאה ארה"ב בין 520 עד 600 מיליון דולר במאמץ נגד הלוחמים האיסלאמיים באפריקה כדי לא להסתבך (בהתערבות גלויה) כפי שקרה לה במזרח התיכון. התוכנית הופעלה ממורוקו עד ניגריה. פקידים אמריקאים העלו על נס במיוחד את הצבא של מאלי כשותף לדוגמה." (ניו יורק טיימס)

אך מסתבר שבמשך הזמן חזרו למאלי לוחמים מצבאו של גדאפי מבני טוארג (Tuareg). אלה התחברו לחבריהם ששימשו קצינים בצבא מאלי. בשיא הקרבות בצפון מאלי החליטו שלשה מפקדים בכירים לנטוש את צבא מאלי ולהצטרף למרד יחד עם 1600 חיילים וציוד רב ערך. בני העם טוארג מייצגים מאז שנות הששים של המאה הקודמת את התנועה הלאומית של בני הסהרה. המחלוקת האמיתית [של הצרפתים] היא עם הטוארג ולא עם אל-קאידה. דרך אגב יש בסהרה רזרבות של נפט, גאז, אורניום וכו'.

האמריקים מתקשים למנוע מפלות כגון המפלה במאלי במקומות אחרים. שיטת השוחד אינה תמיד מבטיחה .שליטה. בינתיים נחשף הרקע והמניעים הכלכליים והאסטרטגיים האמיתיים של המעצמה הנוגעת בדבר.

חד"ש מול תוצאות הבחירות 2013

התמונה "הגדולה" היא  ברורה. חד"ש שמרה בקושי על כוחה, תוך ירידה של כ-10% מכוחה האלקטורלי. היו לחד"ש % 3.3 ב-2009 והיא ירדה עכשיו ל- 3% של כלל המצביעים. נראה שעיקר הירידה היה ברחוב היהודי. יש להגיד את הדברים בצורה ברורה – חד"ש-מק"י נמצאות למרות ניצוצים פה ושם במצב של קפאון.

חד"ש בהרכבה היהודי-ערבי ובהשקפת העולם הרעיונית שלה היא התקוה של השמאל המהפכני בישראל. אך גם עליה חל הכלל שאם לא מתקדמים אז נסוגים. חד"ש חייבת לרענן את עצמה באופן יסודי, צעד אחרי צעד.

 הדרך החיובית ביותר לשכנע את התנועה שמתכוונים לשנות את המצב היא לקיים דיון מקיף ופומבי על החולשה שהתגלתה בבחירות. צריכים בטבע הדברים להתחיל בהנהגה. מוחמד ברכה לא קנה את מקומו בהנהגה בחנות. הוא הרוויח אותו ביושר. יחד עם זאת יש בעיה חמורה בכך שחד"ש הפכה להצגת יחיד והדבר מורגש היטב בכנסים של התנועה. רצוי עד מאד שברכה והחברים האחרים שבהנהגה ישקלו היטב את הרעיון לבצע את הרוטציה מוקדם יותר מכפי שתוכננה. דווקא ברכה עשוי להעמיק את הדיונים הרעיוניים ולגייס את התנועה לשיפור המצב הארגוני שהוא "על הפנים".

פגם גלוי ובולט

חד"ש טיפחה אשליות פרלמנטריות רציניות. אבקש להסביר. אין פגם בעבודה פרלמנטרית. היא חשובה לכשעצמה. אך היא אינה יכולה להיות המרכז של הפעילות של תנועה מהפכנית. חוק הפרופורציה מחייב. הערך של עבודה פרלמנטרית אינה נמדד, לבד או בעיקר, בכמות או בתחרות עם מפלגות אחרות. הוא נמדד קודם כל בשילוב בין פעילות בשטח, בניית קואליציות ובניית התנועה המהפכנית. יוקרה ציבורית היא נחמדה אך בלי שילוב עבודה המונית, המלאכה הפרלמטרית דומה להליכה על רגל אחת.

יש להעיז לדון בשאלות הקשורות לסדר היום ולהקצאת שעות העבודה ומשאבי אנוש של ההנהגה. החברים בכנסת ועוזריהם חייבים להקדיש חלק רציני של הזמן שלהם לבניית הסניפים והפעלתם. חיזוק התנועה והרחבת שורותיה חשוב יותר מעוד כמה אינצ'ים בעיתונות. לפעמים החברים בסיעה מציגים את הישגיהם כאילו עבודתם משנה את אופיו של המשטר והתנהלותו. פעילות פרלמטרית ללא פעילות מהפכנית ברחוב, במקומות עבודה ובשכונות נדונה לעקרות.

חד"ש זוכה בימים אלה להרבה יוקרה. אבל אי אפשר לתרגם יוקרה לקולות בקלפי. יוקרה, אפילו זו הנרכשת בעבודה כשרונית ומסורה, אינה "שם המשחק". תנועה מהכפנית אינה מרוויחה מ"טרנדים". הפעילים הנהדרים ששטפו את הרחובות לפני הבחירות עשויים לשמש גרעין של פעילים שיודעים את ההחשיבות של בניית כוח מהפכני במישור הרעיוני והארגוני כאחד.

הכישלון של חד"ש על רקע תנועת המחאה הוא כואב במיוחד. יש רצון טבעי לשבח את הפעילות ואת המסירות של החברים. אך ירידה של כ-20%  של מצביעי חד"ש ברחוב היהודי מחייב ניסוח חזק וברור: היה פגם חמור בדרך עבודתנו ובעצם הבנתנו את התנועה הזאת. אני מקווה שהחברים הפעילים יקיימו דיון מיוחד בנושא זה. הפער בין ההצלחה של פעילות המחאה ובין התוצאות הפוליטיות העגומות במישור הארצי ובמיוחד עבור חד"ש מחייב חשבון נפש רעיוני. אני מציע להתרכז בדיון באופיה המיוחד של מדינת ישראל.  ההיבטים של קולוניאליזם פנימי ושותפות אסטרטגית נרחבת עם ארה"ב רומזים על כך שהסיסמה של "צדק חברתי" אינו מספיק וכי יש להעלות בכל מקום את המאבק נגד הכיבוש והסיסמה "צדק חברתי ושלום צודק".

טעם החיים של חד"ש  – המאבק האנטי-אימפריאליסטי

השאלה הפלסטינית הסתבכה. המזרח התיכון סוער ואין איש מוכן לנבא את השלב הבא במאבק להשתחרר מההגמוניה של ארה"ב. אך אפילו במצב מורכב זה ישנם כמה קווים מנחים. ארה"ב ובעלי הברית שלה הם שמספקים את התמיכה הרב-צדדית למשטרים הסרים למשמעת שלה. ככלל יש לתמוך בתנועות ובמדינות הנאבקים על עצמאותן אפילו שיש הסתייגות מהמשטר הפנימי שלהם. כמו כן רצוי, כשמגבשים את עמדתנו, לבדוק את עמדות גורמים מתקדמים כגון קובה וונוזואלה העומדים בראש המאבק נגד הגמוניה של ארה"ב.

כשמנתחים את האירועים לפי הקריטריונים הנ"ל ברור שהנהגת אבו מאזן נכנעת למעשה להשפעה של ארה"ב והשתלבה במערך המדיני והאסטרטגי שלה. הנאמנות הבלתי ביקורתית של הנהגת חד"ש לאבו מאזן וההיסוס למתוח ביקורת ברורה ונוקבת על מהלכיהם התמוהים של הרשות הינם ביטוי של טישטוש הקו האנטי-אימפריאיליסטי של חד"ש.

הקושי של חד"ש לגבש עמדה ברורה נגד מהלכי האמריקאים בסוריה מדאיג ביותר. בסוריה הערפל התפזר. ארה"ב ובעלי הברית שלה השתלטו חיש מהר על המרד הסוני והצליחו לנצל את המרד לבצע REGIME CHANGE. מהלך זה היה לחלק חשוב בהכנות ההתקפה של ארה"ב-ישראל על איראן. יכולת להתרשם מפירסומים של חד"ש שמקור המתח העיקרי במזרח התיכון הנו האישיות האכזרית של נשיא סוריה כלפי התקוממות למען חופש ודמוקרטיה.

ארה"ב וישראל אחראים להנצחת המציאות השוללת את זכויות היסוד של העם הפלסטיני. המאבק נגד הכיבוש צריך על כן להתנהל על יסודות אנטי-אימפריאיליסטים. אין קיצורי דרך.

אנשי שמאל בקואליציה האמריקאית באזור

מי יימצא בחדר הפיקוד?

החברים בשמאל המצטרפים, ולו באופן פוליטי וסמלי, למצעד נגד אסד והמשטר בסוריה נקלעו בוודאי שלא בכוונתם לקואליציה אמריקאית נגד עמי האיזור. לפי הכותרות בעיתונות מתכוננת קואליציה זו בימים אלה לעלות על טנקים ולכבוש את דמשק. מדובר בטנקים תורכיים, הנוסעים עם דלק סעודי ובמימון קטארי הפולשים לדמשק כדי להביא לסוריה את הערכים האמריקאים של חופש ודמוקרטיה. אם וכאשר יצליחו הטנקים של הקואליציה להיכנס לדמשק צפויים אנשי השמאל התמימים שלנו לזהות בעמדות הפיקוד את היועצים האמריקאים ואת הישראליים. אבל קשה לדעת באם הניצחון האמריקאי קרוב. כזכור, כלי התעמולה של המורדים ושל נותני חסותם "גמרו" עם אסד כמה וכמה פעמים במשך עשרים חודשי ההתקוממות. היום שליח האו"ם דן עם אסד על גורל הארץ האומללה הזאת.

טנק אלטאי טורקי (מקור)

אנשי שמאל אלה טוענים שמקומה הבכיר של ארה"ב במערכה זו נגד אסד אינו פוגם בצדקתו של מה שמכונה בפיהם 'המאבק המהפכני של העם הסורי'. כידוע, ארה"ב, תורכיה, קטאר וערב הסעודית, בעזרת נאט"ו, מזרימים סיוע מאסיבי למרד בטענה שהם מגינים על זכויות העם הסורי. אותה קואליציה לא דאגה לזכויות העם המצרי במשך 30 שנות שלטונו של מובארק, היא לא דואגת היום לזכויות העם בתימן, במרוקו ובבחריין. הקואליצה האמריקאית אינה דואגת משום מה לזכויות השיעים בערב הסעודית, וחשוב מכל — היא אינה דואגת לזכויות העם הפלסטיני הנדרסות והמופרות מדי יום ביומו.

הסתירה בין התמיכה באמרקיאים בסורייה ובין התמיכת השמאל בפלסטינים

האם המהות הפוליטית של הקואליציה הזאת איננה ברורה? האם יש ספק בקשר למניעיה? הקואליציה בנויה על התמיכה החומרית, הפוליטית והכלכלית של ארה"ב ומבקשת לקדם את האינטרסים האימפריאליסטים שלה באמצעות עידוד מלחמת אזרחים אתנית-דתית בסוריה. ברור לכולם בשמאל כי ארה"ב אינה מונעת על ידי ערכים דמוקראטיים. זאת טענה שמזמן שאין מעלים אותה בחוגים משכילים. יש לשאול את התומכים בקואליציה זו, האמריקאית, האם אינם רואים סתירה כלשהי בין תמיכתם בה ובין אהדתם לעניין הפלסטיני.

העובדות הן שארה"ב משתתפת ביחד עם ישראל ובאמצעותה באופן פעיל בדיכוי מתמשך נגד העם הפלסטיני. ישראל וארה"ב אחראיות בפועל לתהליך שמוביל לשעיבוד הפלסטינים. לא יכול להיות ספק שמדיניות אמריקאית זו "אצלנו" משתלבת בתפקיד האמריקאים בסוריה. הרי כפי שארה"ב מממנת ומחמשת את ישראל לשם הבטחת שלטונה באזור היא מבקשת לסלק את אסד כדי להמשיך ולקבוע את סדר היום בשאר ארצות האיזור. במקום סוריה אשר ניצבת עם איראן נגד השליטה האמריקאית מבקשת ארה"ב להקים משטר נוח לה, כשהמטרה המיידית היא לבלום את ההשפעה של איראן. הפלת משטר אסד איננו אלא שלב באסטרטגיה הזאת. אותו גורם אמריקאי הפוגע אנושות בקיום העם הפלסטיני מבקש לארגן את העניינים בדמשק בצורה נוחה לשלטונו האזורי – שלטון שבו ישראל ממלאת תפקיד חשוב ביותר.

מרד שעברה קואפציה

יש יסוד לטיעון שהמשבר בסוריה החל כאשר ירדו כוחות עממיים לרחוב לתבוע את זכויותיהן ברוח האביב הערבי. אך כל מי שיש לו עיניים בראשו יכול לראות שכוחות בעלי אינטרסים דתיים פונדמנטליסטים התחברו עם עסקנים סוניים הנתמכים בידי נסיכויות המפרץ כדי להישתלט על המאבק העממי וכדי לסלף את מטרותיו. לשם כך מבקשים המורדים את התערבותם של ארה"ב והגרורות שלה באזור. אך במזרח התיכון לא תיתכן פרוגרמה דמוקרטית שאינה מבוססת קודם כל על זכות ההגדרה העצמית ועל שחרור ארצות האיזור מסכנת ההתערבות הזרה בכלל והאמריקאית בפרט. אסד אינו דמוקרט אך הוא אינו גרוע מיתר השליטים באיזור, הכולל דיקטטורות רודניות המשולבות במערך השליטה האמריקאית. ההצטרפות הרוחנית והפוליטית למסע המלחמה והרצח של הקואליציה האמריקאית בסוריה פירושה טשטוש ואפילו התעלמות מאותה מדיניות אמריקאית המופנית גם נגד העם הפלסטיני.

לא לאסד ולא למסע הנקמה בו

שלילת המדיניות של ארה"ב באזור אין משמעותה תמיכה גורפת במשטר אסד.העמדה הסבירה ביותר לגבי הפתרון של המשבר מבוטאת בימים אלה בעצומה בשם קבוצה של אישים ואינטלקטואלים מובילים (http://www.peaceinsyria.org/mission.html). הם יצאו בימים אלה בקריאה המתמקדת בארבע נקודות:

1. פתיחה של תהליך מדיני שיתחיל במו"מ והפסקת אש.
2. שלילה מוחלטת של כל התערבות זרה
3. הכללת כל הגורמים הפוליטיים בסוריה לקראת עריכת בחירות חופשיות ודמוקרטיות. הבחירות יתנהלו על ידי ממשלה זמנית הפועלת בהסכמה מלאה
4. יוזמות הידברות בקרב כל הכיתות והזרמים לחיים משותפים על יסוד עקרונות השוויון.

עקרונות אלה מצביעים על דרך שלישית בין התמיכה בקואליציה האמריקאית התוקפנית ובין הגנה כוללת על ממשל אסד, שיצטרך להתמודד באופן גלוי בזירה הסורית הפנימית. מסגרת המו"מ היא המקום להחליט על המעמד האישי של אסד עד אשר תיפול הכרעה דמוקרטית.

אלה הדורשים את ראשו של אסד כתנאי למו"מ משחקים לידי הכוחות הריאקציוניים ביותר בזירה הבינלאומית. אלה המקדשים את מעמדו של אסד כאילו אין בעיה לגבי הלגיטימיות שלו פונים עורף להפסקת אש ולסיכוי של הידברות.

לתוכנית ההידברות הזאת אחיזה במציאות כיוון שהולך ומתברר כי המשך הלחימה והרצח ההדדי מובילים לתוהו ובוהו המאיים על עתיד הארץ וכל תושביה. המשך הקרבות לא יביא להכרעה חד-משמעית, אך הוא עלול להשקיע את הארץ ואת האיזור בים של דם וסבל לשנים רבות.

יש אומנם סימנים רציניים של הידברות דיפלומטית בדרג הבכיר, ויש לברך על כל סיכוי של הידברות. דווקא פשרה עשויה להעמיק את הסיכוי לפתרון דמוקרטי של המשבר.

פארסה חדשה בהפקה אמריקאית

8 בדצמבר 2012

הנשיא עסוק

יש כאלה שיטענו שהבלוף של בוש הבן שנועד למשוך את ארה"ב לתוך מלחמה בעיראק בתואנה קיומו של נשק להשמדה המונית היה בסך הכל עניין רציני. אך הניסיון של אובמה להצדיק התערבות מסיבית אמריקאית בסוריה בגלל הנשק הכימי בארץ זו אינו אלא פראסה גמורה. רבים יכולים לטעון שאובמה אמור לטפל בימים אלה במסע ההתנחלות המטורף של ביבי אשר תופס מקום גבוה בסדר היום הבינלאומי. יתר על כן, לאחר שאובמה העניק את ברכתו למסע צה"ל בשמי עזה יכול היה הנשיא לפעול כדי לעצור את מסע הנקם של ישראל נגד הפלסטינים בגלל הצלחתם באו"ם.

אך הנשיא נעדר מוושינגטון בתקופה הקריטית של המאבק באו"ם. מסתבר שהיו עניינים חשובים במיאנמר (בורמה) שחייבו את נוכחותו.  עד עצם היום הזה לא התפנה אובמה כדי הגיב לסתירת הלחי המצלצלת שקיבל מישראל. רם עמנואל מהחוג הפנימי של אנשי אובמה התבטא לאמור שביבי בגד שוב באובמה. אך לאובמה פשוט אין זמן לטפל בשוד המולדת של הפלסטינים. אין לו פנאי כיוון שהוא עסוק בטפול בנשק הסורי להשמדה המונית.

 האזהרה של אובמה מאוד דומה למסע ההפחדה ערב הפלישה של ארה"ב לעיראק. הנשיא אובמה החליט לצייר "קו אדם" נגד הכוונה, כביכול, של אסד להשתמש בנשק כימי "נגד עמו" ונגד תורכיה. הסורים הכחישו נמרצות כל כוונה כזאת. אך יותר לעניין: מדוע היו עושים דבר שירחיק מעליהם את תומכיהם ואת ידידיהם הקרובים ביותר? מדוע יתגרו בקהילה הבינלאומית כולה? אין הסבר! ויש להסיק עד כמה דומות אחת לשנייה הפארסות המופקות בוושינגטון!

הנשיא ברק אובמה מזהיר את סוריה במסיבת עיתונאים בבית הלבן (תמונה: צילום מסך)

אולם, אובמה החליט להלחיץ את כולם. הוא הודיע על הסכנה החדשה לכל ה"שחקנים במשחק", ולידידיו, כולל ישראל. מסתבר שישראל "בתוך העניינים" וחותרת מזמן לקבלת אישור מארה"ב לפתוח בהפצצת סוריה.

טילי פטריוט לתורכיה

הסכנה החדשה הזאת מצדיקה כביכול את ההחלטה של נאט"ו לאשר פריסת מערכת הגנה טילית לאורך הגבול התורכי-סורי. בשעה שאובמה חולל היסטריה בוושינגטון, הילרי קלינטון היתה בבריסל שם בירכה את היוזמה "ההגנתית". מערכת טילים זו תאפשר לארדואן לארגן איזור לטיסה בשמי סוריה, תוך כדי הפחתת אפשריות של תגמול סורי. תורכיה יכולה עכשיו להתערב בסוריה בחסות הפטריוטים.

למי נחוצות הוכחות?

אין כמובן שום הוכחה או סימן לכך שסוריה שוקלת פעולה כזאת. מסתבר כי כל המקורות המגוונים לידיעה על הכוונות של הסורים הם מקור יחיד של "מקורות מודעיניים". אגב אורחא, ממשל בוש פעל ביתר שקיפות כשזיהה את הגורמים השונים שהיו אחראים למערכת הכזבים לקראת מלחמת עיראק.

בינתיים אובמה אינו מתיר לישראל להפציץ את סוריה. אובמה כן עוסק במסע נגד סוריה. מדוע דורשים ממנו שיתעסק בקטנות כמו E1. מורין דאוד, בעלת טור בניו יורק טיימס, מגלה שהילרי קלינטון מתואמת עם הבוס (6 דצמבר 2012). האורחת המכובדת של קרן סבן סירבה לפני כמה ימים להתייחס להודעת ירושלים על מסע ההתנחלות, והתעלמה מהצפצוף של ישראל על הבית הלבן, השותק בעניין הפלסטיני. מסתבר כי הממשל האמריקאי אינו מוכן להתקוטט עם ביבי בעניין פעוט כמו שוד אדמה פלסטינית כיוון שהשניים מגלגלים ביחד פרויקטים הרבה יותר חשובים.

כדי להודיע על הקו האדום החדש "פרץ" אובמה למסיבת עיתונאים שיגרתית בבית הלבן. נראה כי לא הספיק ממש לנסח את דבריו כראוי. הוא דיבר על "שחקנים שונים" בשאלה הסורית כאילו דובר במשחק. הוא הזהיר את הסורים לבל ישתמשו או יזיזו(?) נשק כימי. האם הסורים צריכים לקבע את אתרי הנשק שלהם מול הסיכויים של התקפה עליהם? באותו מעמד מזהיר אובמה נגד הסכנה שהנשק הזה יפול בידי גורמים לא אחראיים בקרב האופוזיציה.

יש חשש כבד שהכהונה השנייה של אובמה לא תהיה שונה מקודמה. אנו עוסקים, למרות אשליות נפוצות אפילו בקרב השמאל, בנשיא השומר באדיקות ובמיטב כוחו על האינטרסים של האימפריה. בטל תוקפו של הויכוח לגבי אופיו של האדם ואם היה אי פעם סיכוי שיפנה שמאלה. "הליברליות" של אובמה, אם היתה אי פעם קיימת, נמוגה לחלוטין.