מנהיג פלסטיני נערץ קורא לשינוי מדיניות

מרואן ברגותי, אולי המנהיג הנערץ ביותר בקרב הציבור הפלסטיני, פרסם לפני כ-3 שבועות מתוך תאו בכלא של הכיבוש מכתב ובו קריאה לפעולה בלתי שגרתית.  מדובר למעשה בביקורת נוקבת נגד דרכה המדינית של הרשות הפלסטינית. המכתב, שאין מחלוקת לגבי תוכנו, זכה לתהודה רחבה כאן ובעולם. והנה המסר הברור של ברגותי:

1) לעורר גל חדש של מרי אזרחי; 2) להפסיק לשווק אשליות שאפשר להפסיק את הכיבוש או להגיע למדינה פלסטינית דרך מו"מ; 3)  ניתוק כל הקשרים עם ישראל, כלומר הפסקת כל צורות התאום הכלכלי והביטחוני עם ישראל כדי לשים קץ לשנים של דו-קיום בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית; 4)  פנייה לאלתר לעצרת הכללית של האו"מ ולמוסדות נוספים בדרישה להכרה במדינה פלסטינית. http://www.jpost.com/MiddleEast/Article.aspx?id=263548

לא מדובר במשאלה חסודה אלא בדרישה לתפנית מדינית גורלית

אני חושש שישנם הרבה אנשים בשמאל שלנו שירצו לעודד את ברגותי ואשר ישבחו את עמידתו. אך עמידה לחוד ועמדות ברגותי לחוד. ישנם אנשים רבים שמתחמקים באופן אלגנטי מדיון רציני ומחייב במסר הנוקב שלו.

למשל, ישנם כאלה שרואים את עצמם כאנטי-אימפריאליסטים מושבעים ולמרות כך, מתייצבים עד עצם היום הזה לימין הרשות הפלסטינית ומדיניותה הכושלת, תוך כדי הימנעות מביקורת חיונית ומוצדקת נגד הנהגתה הבלתי מוצלחת. האם יש ספק שכל מערכת הקשרים הכלכליים, ובמיוחד הצבאיים, בין ישראל ובין הרשות הפכה מזמן לנכס אסטרטגי בידי ארה"ב, נכס שנועד בין היתר לטפח ולשחד אי אלו כוחות פלסטיניים באש"ף ומחוצה לו. הקריאה של ברגותי להפסקת הקשרים הכלכליים והצבאיים עם ישראל מכוונת בדיוק למשולש הבלתי קדוש הזה של ישראל-הרשות הפלסטינית-ארה"ב. לא צריך להיות אנטי-אימפריאליסט כדי להבין ששום דבר טוב לא יצא לפלסטינים ממשולש תמוה זה.

נגד שיווק אשליות

ברגותי מבקש לשים קץ לאשליות שיש טעם או תועלת במו"מ עם ישראל כאילו זאת דרך להקמת מדינה פלסטינית.  לדידי, הציע ברגותי להסיר מסדר היום את כל הדיונים והפטפוטים על הנושא העקר ששמו שתי מדינות-מדינה אחת. אין צורך להתאמץ כדי להוכיח שהנושא הזה אינו עומד על סדר היום. אני סבור שנקיטת עמדה קשוחה ועיקשת בנושא הפתרון הרצוי היא ביטוי לסוג האשליות שברגותי מזהיר נגדן.

לפי דעתו השקולה והנבונה של ברגותי, כל הקשקושים סביב הפיקציה של מו"מ במסגרת הקורטט, במסגרת המסלול הירדני, בהחלפת ניירות חסרת תכלית - הנן אשליות המסיחות את הדעה מהעיקר. ויש להפסיק לשווק אשליות.

עושים צחוק מהעבודה

עלינו לשאול את עצמנו מה עומד מאחורי מלאכת השיווק הזו. מי דוחף לקיום סידרה אינסופית של פגישות סרק בדומה לפיאסקו השבוע. סלים פייד אמור היה להתייצב אצל נתניהו כדי למסור לו את פרטי העמדה הפלסטינית כדי שנתניהו ימסור לפלסטינים בתוך שבועיים את עיקרי העמדה הישראלית. הסוד לבימוי הקומדיה הזאת נחשף כאשר שתי המשלחות הודיעו ששני הצדדים מחויבים לשלום. הייתכן שמשלחת פלסטינית רשמית תחתום על הודעה כי ישראל מחויבת לשלום?  אבו מאזן מבריז, סלים פייד מבריז, ומשלחת פלסטינית משתתפת במיצג של האבסורד. השתתפות זו אינה אלא חוליה בשרשרת של פגישות שיש להם תכלית אחת ויחידה: להסתיר מן העולם שיש קיפאון גמור בחזית המדינית בשעה שישראל ממשיכה לספח ולנשל בהתמדה כאוות נפשה. אני מתקרב למסקנה כאובה. אולי ישנם מנהיגים שמשווקים אשליות כדי לשכנע את תומכיהם שישנה עדיין תוחלת בתוכנית המדינית שלהם שלמענה הם מטיפים במשך שנות דור.

אנא, חברים יקרים, הקשיבו לקולו. דבריו אינם סתם דברים בעלמא. אחרי עשר שנים במעצר שרירותי מתווה ברגותי מדיניות חדשה לעם הפלסטיני תחת הכיבוש. ברגותי אינו זקוק לשבחים. ברגותי הכלוא כבר עשר שנים (!!)  מבקש רק דבר אחד. לנטוש בהקדם את המדיניות הקיימת של הרשות הפלסטינית בהנהגתו של מוחמד אבאס. ויפה שעה קודם.

נ.ב.

בשעה כתיבת שורות אלה התפרסם מאמר השמצה שפל נגד ברגותי ב"הארץ" (20 אפריל 2012) . המאמר מתבסס כולו על חומר סלקטיבי שנמסר לעיתונאים על ידי אנשי השב"כ ומתפרסם על רקע התהודה למכתב של ברגותי שהתפרסם לאחרונה. העיתונאים חותרים ככל הנראה לשבור את שיא הנבזות כשמפרסמים גרסת החוקרים של קטעים מחדרי החקירות נגד ברגותי בתנאי מעצר קשים. יששכרוף והראל, אינם מתביישים לבשל  "סקופ" בנוי על שימוש סלקטיבי במידע שאורגן ועוצב כולו על ידי אנשי השב"כ. איזה אתיקה עיתונאית! 

תרגיל הטעיה – אחד מיני רבים

קוראי הגדה השמאלית, רובם ככולם, ערים לכך שהתקשורת הממסדית אינה מהימנה. יחד עם זאת, אין לקורא הממוצע הזמן לבדוק את החומר הרב המוזרם בכיוונו. החלטתי הפעם להתרכז בתרגיל הטעיה אחד –Misinformation – שנתקלנו בו בימים אלה. התרגיל המסוים הזה הוא בעל חשיבות בכך שהוא דומה למיליוני תרגילים דומים המעצבים את דעת הקהל. הפעם התרגיל נשוא הדיון עוסק בסוריה שסביבה מתנהלים ויכוחים רעיוניים ופוליטיים אדירים. אנו בודקים לעומק תרגיל אחד כדי לחשוף את טכניקת הסילופים. על כן, מהפרט המנותח בהמשך אפשר ללמוד רבות על כלל התפקוד של התקשורת הממסדית.

מה עשה קופי ענאן?

הגיבור בפרק הנוכחי של המשבר הסורי הוא ללא ספק קופי ענאן. ענאן הפעיל כישורים דיפלומטיים מפליגים ביותר כדי להגיע להפסקת אש בתנאים קשים ומורכבים. ההישג שלו הוא כפול ומכופל מאחר שהוציא את העגלה הסורית מהבוץ בניגוד לרצונם ולמורת רוחם של ארה"ב ובעלות בריתה, ובראשם אלופי הדמוקרטיה המוכרים מערב הסעודית ומקטאר.        

ברור לכל שהסכם הפסקת האש יהיה נתון ללחצים אדירים. הרי שסיכויי הפסקת האש תלויים בסופו של דבר בהתקדמות בחזית הפוליטית. אך כבר עכשיו אפשר לקבוע שמדובר בהצלחה מדינית ודיפלומטית של הרוסים, הסינים והגוש המתקדם באמריקה הלטינית בהנהגת קובה וונצואלה. הסכם הפסקת האש הושג ללא עזרתה של וושינגטון ובניגוד לרצונה. הדיונים הקריטיים לקראת הפסקת האש התקיימו במוסקווה, בבייג'ינג, ובטהראן.

   

מה אמר קופי אנאן למועצת הביטחון על השגת הסכם הפסקת האש בסוריה?

הפסקת האש כידוע, נכנסה לתוקף ביום חמישי, 12.4, בשש בבוקר. אפשר להגיד שהעולם עצר את נשימתו.  כעבור מספר שעות באותו בוקר, לאחר שהפסקת האש אמנם נכנסה לתוקף, התקיים דיון סגור במועצת הביטחון. ענאן דיווח למועצה דרך קישור וידאו מג'נבה. תוך כדי כך שיחרר ענאן הודעה רשמית, שהרי הוא יודע איך לתקשר עם הציבור. על כן, ענאן הנפיק הודעה מוסמכת אישית שלו שבה הצהיר כדלהלן, "סוריה עוברת כרגע רגע נדיר של רגיעה בשטח ויש לחזקו". זה היה המסר היחיד של קופי ענאן. בוודאי שאמר דברים נוספים בפניה למועצת הביטחון הנוגעים לקידום תוכנית ששת הנקודות שגיבש. אך לא הוסיף שום דבר מוסמך מעבר לברכה על כך שיש רגיעה בסוריה. מן הסתם התקיים דיון רציני במועצת הביטחון שבו נאמרו הרבה דברים על ידי הרבה אנשים. כל תינוק פוליטי יודע שבנסיבות אלה אין לסמוך אלא על קומוניקטים רשמיים הנמסרים על ידי גורמים מוכרים.

מה לא אמר קופי ענאן למועצת הביטחון

במהלך ערב החג והחג השמיע קול ישראל אין ספור פעמים ידיעה שקבעה שבמועצת הביטחון תקף ענאן את הממשלה הסורית על כך שאינה ממלאת את תנאי הפסקת האש, שהיא מסרבת לפנות את הצבא ממרכזי הערים וכי היא ממשיכה להחזיק בנשק כבד בריכוזי אוכלוסייה. לשמע הידיעה ביקשני חבר קרוב להסביר לו פשר ההתנהגות של הסורים. אך מה לעשות כי הידיעה חסרת בסיס ואינה אלא מהלך של מידע שקרי. נצא ונראה. מאין הידיעה ה"מוסמכת" על כך שקופי ענאן מתח ביקורת קשה על התנהגות הצד הסורי על כך "שאינו ממלא את תנאי הפסקת האש."  

במרכז כיסוי התקשורת המערבית של הדיונים הסגורים במועצת הביטחון הובלטה הידיעה הקובעת שענאן תקף את הסורים. הביקורת של ענאן הודגשה מעבר לידיעה על השגת הפסקת האש. הידיעה המרעישה הראשונה על הפסקת האש ועל דיוני מועצת הביטחון נמסרה בשרות החדשות של רויטרס והופצה בעולם כולו. כאן בארץ שמענו את הדברים שוב ושוב בקול ישראל. ממקור זה למדנו שקופי ענאן ראה לנכון, קודם כל וראשית כל, להזהיר את הסורים שלא להמשיך בלחימה, להפסיק את האש ולציית לתנאי הפסקת האש.

בהזדמנות זו נוכל לראות כיצד פועל מנגנון הפצת מידע שקרי. חשוב לעקוב אחר הטכניקה ולעמוד על שיטת הסילוף וההשלכות הפוליטיות שלה. כדי לעזור בביצוע מלאכה חשובה זו, עלינו להתייחס לדיווחים שיצאו מניו יורק, מקום מושב מועצת הביטחון. עלינו לבקש את סבלנות הקורא כשנתקדם צעד צעד.

רויטרס "עובד קשה"

רויטרס הפיץ ידיעה מרעישה לפיה ענאן מסר לאומות המאוחדות כי סוריה לא עומדת בתנאי הפסקת האש במלואם. הנה הטקסט מרויטרס (הטקסט מתורגם על ידי הכותב, אך נמסר הקישור המלא לידיעה):

שליח הליגה הערבית קופי ענאן מסר למועצת הביטחון ביום חמישי שסוריה לא קיימה במלואם את תנאי תוכנית השלום שלו והמריץ את הגוף בן 15 המדינות שידרוש את פינוי הכוחות והנשק הכבד מהערים, אמרו דיפלומטים במועצה.

קישור לרויטרס

על הקורא הזהיר לשים לב למקור עליו רויטרס מסתמך. המקור, או הייחוס של הידיעה, הוא לדיפלומטים במועצה, ולא לדבריו של קופי ענאן או של דוברו. אין ציטוט של דברי ענאן, מצוטטים רק דיפלומטים אנונימיים. מדובר בהיפוכו של מקור מהימן. הרי דיווחים לא מוסמכים מישיבה סגורה על ידי דיפלומטים אנונימיים ובעלי עניין משלהם הוא כחומר בידי היוצר.

כשנשאל אם ענאן אמר למועצה שהצבא הסורי עדיין מחזיק חיילים וכלי נשק כבדים בערים, השליח ענה "כן"

ענאן גם דחק במועצה "לדרוש את נסיגת כלי הנשק הכבדים והחיילים"

דיפלומט נוסף אישר את הערותיו.

אין לנו שום הודעה מוסמכת של קופי ענאן. יש לנו גרסה מאוד סלקטיבית, של קבוצת דיפלומטים מאוד סלקטיביים, שדיברו באופן אנונימי עם רויטרס כדי להציג עמדה של קופי ענאן שהיא לגמרי לא הגיונית ושאין לה שום אסמכתה מלבד דברי הדיפלומטים האלה. אין שום יסוד אובייקטיבי לקבוע שענאן בחר למתוח ביקורת דווקא על צד משני הצדדים תוך כדי הטלת אשמה כבדה על הממשלה והצבא הסורי.

לפני שנדון בהפצת הידיעה המסולפת הזאת וגלגוליה, רצוי לעמוד על כך שבכל השבוע עד יום חמישי הופצו ידיעות כאילו הצבא הסורי מפר את הפסקת האש. ידיעות אלה היו שתולות בתקשורת שביקשה להאשים את סוריה בהמשך הלחימה. אחרי האשמות כבדות נגד סוריה מדי יום התברר שהפסקת האש נקבעה ליום חמישי בבוקר ושסוריה מקיימת אותה. מסע ההשמצה נגד הסורים על הפרות הסכם האש במשך השבוע עזרו לטשטש את העובדה שסוריה הודיעה על כך שהיא מקבלת את הפסקת האש בעוד שמצידם של המורדים הסורים הודעת ההסכמה התמהמהה עד ליום חמישי בבוקר.

גילגולו של מידע שקרי

נצא לדרך ונבדוק את גורל הידיעה של רויטרס. הג'רוסלם פוסט שלנו נותן את הודעת רויטרס כלשונה. הפגם הוא בכך שהעיתון מוסר את הידיעה מבלי להטיל ספק במקור האנונימי הבלתי מהימן, ומבלי לציין שלא מדובר בהודעה מטעם ענאן.

החשוב שרויטרס מבסס את הידיעה שקופי ענאן האשים את הסורים באי קיום תנאי ההסכם. 

מקור דיפלומטי לא אנונימי

"מר ענאן אישר שמה שקרה היום אינו מהווה ציות מלא של ממשלת סוריה... כמו כוחות וכלי נשק סוריים שנשארו באזורי ריכוז אוכלוסיה", אומרת שגרירת ארה"ב באו"ם סוזן רייס, מזכירת המועצה לאפריל. (קישור)

"הוא הדגיש שחיילים ותחמושת סורית חייבים לחזור לבסיסם באופן מיידי", היא אמרה לכתבים לאחר הפגישה הסגורה בה ענאן התייחס דרך וידאו מז'נבה.

מתברר שהמסר של הדיפלומטים העמומים אינו לגמרי אנונימי, אם כי רויטרס ביקש להציגם כמקור אובייקטיבי. דברי ענאן במועצת הביטחון נערכו ושופצו על ידי דיפלומטית "מאוד אובייקטיבית", השגרירה האמריקאית במועצת הביטחון, סוזן רייס, יושבת ראש המועצה לחודש אפריל. היא זאת שהציגה את הגרסה שלה לדברי קופי ענאן, שקודם נמסרו בשם דיפלומטיים אנונימיים.

אם בארזים...

אנו מכירים את הבי.בי.סי כ"שיא" האובייקטיביות. נראה מה הם דיווחו ב-12 באפריל:

השליח המיוחד קופי ענאן שתיווך את הפסקת האש, אמר שהוא "מעודד" אך שסוריה לא נענתה באופן מלא לתוכנית ששת הנקודות שלו.

ראה זה פלא, בבי.בי.סי שכחו את הדיפלומטים המדווחים ומסרו את הידיעה כאילו ברור שאלו דברי ענאן עצמו. ואם בבי.בי.סי נפלה שלהבת, בואו נבדוק את אחד מאזובי הקיר.

אחד מאלפי האתרים מדווח כדלהלן:

דובר של מר ענאן, שהאשים את משטרו של אסד באי עמידה בתנאים המלאים של הפסקת האש, אמר שצוות של האו"ם מחכה לאישור לפנות לסוריה.

כאן, על סמך ה'דיילי טלגרף', ההאשמות של קופי ענאן נמסרו על ידי דובר שלו שהאשים את משטר אסד שלא קיים את התנאים המלאים של הפסקת האש...

בואו נסכם את הפרשה הזו. בנקודה תקשורתית רגישה שאין כמוה, פועל רויטרס בצורה שמטשטשת את ההישג של הפסקת האש בכלל ואת הישגו של ענאן בפרט, כדי לרמוז לעולם כולו שקופי ענאן מאוכזב ופגוע מכך שסוריה מחבלת בהפסקת האש. המסר כולו הוא מסולף ונמסר על סמך מקור אנונימי ובלתי מוסמך לחלוטין.

עמל זה של רויטרס הוא שימושי. לא נצטרך לחכות זמן רב כדי ללמוד שרק צד אחד, הממשלה הסורית, מחבל בכל יכולתו בהפסקת האש וכי המורדים מקפידים עליה בנאמנות מוחלטת. למעשה, הדיווחים האלה כבר זורמים.

בין העקרוני ובין הקונקרטי – חולשת עמדת חד"ש-מק"י בנושא הסורי

דב חנין צודק עקרונית כשהוא קובע [בגדה השמאלית] שמשטר אסד אינו ראוי לתמיכה של השמאל בגין דיכוי ברוטאלי של הפגנות מחאה אזרחיות. דב בוודאי צודק כשהוא קובע שיש להתנגד למעורבות ולהתערבות אימפריאליסטית בסוריה. אך ישנה בעיה בעמדות חד"ש-מק"י. מק"י וחד"ש צודקות בהסתייגות מהמשטר הסורי וצודקות בהתנגדותן להתערבות של ארה"ב-נאט"ו בסוריה. אך הן נמנעות בקביעות מנקיטת עמדות קונקרטיות לגבי מהלך ההתפתחויות וספק רב אם דבריו של דב ועמדת מק"י-חד"ש מגיעים לכדי עמדה רצינית וקונקרטית לגבי ההתרחשות בסוריה. יש מידה לא קטנה של התחמקות מצערת מנקיטת עמדה ברורה וחד משמעית. לי נראה, עם כל הכבוד, שהעמדה של דב אינה עונה על שאלות מרכזיות שהן על סדר היום.

ארצה לדון בהזדמנות אחרת על הטיב של המשטר בסוריה בהשוואה לכלל המשטרים באזור, כדי לעמוד על הבדלים חשובים שיכולים לאזן במשהו את התמונה. חשוב לי מאד להביא בחשבון את עמדת מנהיגי גוש המדינות המתקדמות באמל"ט המלמדות זכות על סוריה. יחד עם זאת אני מבין היטב ללבם של החברים המבקשים להוקיע פגיעה באזרחים התובעים את זכויותיהן הצודקות ולהדגיש את התנגדותנו הנחרצת למעשים כאלה.

אך מוטל על השמאל לעקוב אחרי כיוון ההתפתחויות העיקריות ולהגיב גם עליהן, בנוסף לעמדות עקרוניות. תוך כדי כך עלינו לענות על שאלות דחופות המפורטות להלן.

מהלך המרד ואופי הנהגתו

מהי המשמעות של המעבר של המוחים מהתנגדות עממית אל מרד מזוין? מיהם הכוחות שהחליטו על כך ועל מה הסתמכו? האם אין זה ברור שהאמריקאים עודדו את הגורמים הקיצוניים ביותר של המורדים לסרב לכל אפשרות של הידברות?

האם זריקת "הקלף הסוני" על ידי המורדים והאיסלאמיזציה של המרד לא הקשיחו את עמדות הממשל הסורי? לי נראה שעמדת השמאל ראויה שתתן תשובה ברורה וחיובית לסוגיות אלה.

והחשוב מכל: מה עושים כדי להפסיק את ההרג? ברור שהשמאל לא יכול לתמוך ביוזמות האמריקאיות שנועדו להכין את הקרקע להתערבות. לעומת ושינגטון, העמדה של רוסיה, סין וקובה מציגה סיכוי כלשהו לפשרה והפסקת שפיכת הדמים. לנוכח אופי הכוחות הנאבקים בסוריה, ברור שפשרה, כואבת ככל שתהיה, עדיפה על ניצחון של צד כלשהו. תפקיד השמאל הוא לתמוך בכל יוזמה להפסקת ההרג ולגיבוש פשרה המקיפה את כל הגורמים המדיניים בסוריה.

על הנושאים הקונקרטיים הנ"ל, לא נקטו, לצערנו, במק"י-חד"ש עמדה כלשהי.

סוריה היא במזרח התיכון ובאזור זה מכינים מלחמה נגד איראן

החולשה הבולטת ביותר בעמדת דב (ושל מק"י-חד"ש) היא הניתוק הניתוח שלהן לגבי סוריה מההכנות האינטנסיביות למלחמה נגד איראן.

בהן צדק, אינני אוהד של אחמדינאג"ד או של האיוטולות האיראניות.

אך אני סבור שהשמאל חייב להכיר בזכות העם האיראני ושל ממשלתו להתגונן מפני תוכניות המלחמה נגדה וכי התנגדותם סבירה ומובנת. ולא במקרה, אובמה ונתניהו המכינים מלחמה נגד איראן, רואים באסד אויב שיש לעשות את הכול לסלקו בכל מחיר. לנוכח מלחמת האזרחים בסוריה עלינו להביא בחשבון גם את עמדות הצדדים לגבי תוכניות המלחמה נגד איראן. לסוריה עמדה ברורה נגד התוקפנות הישראלית-אמריקאית נגד איראן וראוי להביא גם את העובדה זו בחשבון – אם אומנם מתנגדים אנו לתוקפנות זו. האחריות מחייבת לעשות כל דבר אפשרי לחזק את כוחות המתנגדים למלחמה באיראן. במצב מורכב ומסובך זה יש להביא את כל הגורמים בחשבון.

מהנעשה באזור – לוב ותימן

בנוסף לסוריה, ראוי לעקוב אחרי כמה התפתחויות אחרות באזור. בהזדמנות זו אבקש להתייחס לנעשה בלוב "החופשית" ובתימן "הדמוקרטית". במשך משבר לוב, היו לי חברים שהסבירו שהשמאל המהפכני היה גורם מרכזי בקרב הכוחות שהתמרדו נגד קדאפי. אך השמאל הזה "התנדף" בדרך מבנגאזי אל טריפולי. אך לוב "מוכיחה" שאין בכלל צורך בשלטון. הנפט אומנם זורם מחדש אך במקום שלטון יש עשרות ואם לא מאות כנופיות מזוינות שמשליטות סדר על הארץ. כאשר הם אינם לוחמים אלה באלה הם יוצאים לציד. הם מחפשים נאמני קדאפי. כל פעם שיוצאים לחיפוש כזה מוצאים מישהו שמודה באשמה. לפעמים נחוצים עינויים מעטים. הכנופיות גם צדות וכולאים שחורים. מסתבר שחומי עור בלוב היום כולם חסידי המשטר הישן. הכיסוי בתקשורת שואף לאפס.

בתימן סיים הרודן סלאח בימים אלה שלשלים שנות שלטון. מאז מרץ 2011 הוא טבח בעמו מדי יום. אלפים נהרגו עשרות אלפים נפצעו. אך שיחק לו לסלאח המזל והתגלה אצלו סרטן והוצע לו טיפול בארה"ב סלואן-קטטרינג. מה עושים? עושים חלופי שלטון תרבותיים באמצעות בחירות. ידידיו ובני משפחתו של סלאח הקצב, התליין זכו בבחירות. קיבלו 99%. ואנו יודעים כי הבחירות היו תקינות כיוון שאובמה שלח מברק ברכה.

תימן העניה ממשיכה לסבול מתת תזונה איומה בקרב ילדיה. מקורות תימניים מדווחים על עליה בפרקטיקה של השחתת עברי המין של ילדות. ארץ זו – הענייה בקרב ארצות ערב שוכנת לארצות המפרץ, ששם כל יום יש שיא חדש בצריכות מותרות. דבר אחד ברור: יש רודנים ויש רודנים.

ובשיר אסד אינו נופל...

המאמץ לבודד את סוריה

ארה"ב ובעלי בריתה עושים מאמצים ניכרים לבודד את סוריה. אך ישנו, בנוסף לרוסיה ולסין, לפחות גורם פוליטי אחד בעל יוקרה בינלאומית שאינו משתכנע. הקואליציה של עמי אמריקה שלנו (אלב"ה), המורכבת מ-8 מדינות ובתוכן קובה, ונצואלה, בוליביה וניקרגואה, פרסמה ב-5 לפברואר הצהרה ברורה של תמיכה בסוריה וגינוי למדיניות שיטתית של התערבות מבחוץ הנועדת להפיל את המשטר בסוריה בכוח הזרוע. כנראה, מה שרואים משם אינו נראה מכאן.

אמנם ארה"ב צברה יתרון תעמולתי בעולם הערבי על ידי כך שהיא "זרקה את הקלף הסוני". אין הפתעה בכך שהרוב המכריע של הציבור הסוני באזור שולל את משטר אסד. אך התוצאות של מחקר דעת הקהל מטעם מכון מחקר הממוקם במפרץ הפרסי (בדוחה) כן מפתיעות: על פי סקר דעת הקהל האחרון שהוזמן על ידי "דיוני דוחה", הסורים תומכים יותר בנשיא שלהם, כאשר 55% מהם לא רוצים שיתפטר. אחת הסיבות העיקריות שניתנו על ידי אלו הרוצים בהישארותו של הנשיא בשלטון היא חשש לעתיד המדינה.

עיתונאי חשוב, Robert Fisk, מ- The Independent's, ראה לנכון ללעוג למאמצי וושינגטון לבודד את סוריה על ידי סנקציות כלכליות:

"הבט מזרחה, ומה בשאר רואה? את איראן הנאמנה עומדת איתו. עיראק הנאמנה – חברתה הטובה החדשה של איראן בעולם הערבי – מסרבת להטיל סנקציות. ממערב, לבנון הקטנה והנאמנה מסרבת להטיל סנקציות. כך מגבול אפגניסטן עד למזרח התיכון, לאסד יש קו ישר של בעלי ברית שאמורים למנוע, לפחות, את קריסתו הכלכלית". (היום כותרת ראשית ב"הארץ" מבליטה "תגלית" הקובעת שאיראן עוזרת לסוריה).

מימד גורלי נוסף

בימים האחרונים מתברר שישנו מימד גורלי נוסף למאמצי ארה"ב להפיל את משטר אסד.

נכון שארה"ב עדיין לא מוכנה להתערב ישירות בסוריה. אך בינתיים היא מתאמת הזרמת נשק למורדים תוך כדי הכשלת כל סיכוי להדברות, כפי שעשתה בשלב קריטי בדיונים של מועצת הביטחון. אך אם לא מכבים את האש היא אמורה להתפשט. שוב זו הפרשנות הישראלית שמצביעה על הכיוון:

ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, מקשר בין סוריה ובין איראן: הלוי כותב, "אם מר אסד הולך, על ההגמוניה האיראנית על סוריה ללכת איתו. כל דבר אחר היה נוטל מעזיבתו של אסאד כל משמעות". הוא ממשיך: "מצב התיקו הנוכחי בסוריה מציג הזדמנות נדירה לפטור את העולם מהאיום האיראני על הביטחון והרווחה הבינלאומיים". אכן, נראה שאין כבר חלוקי דעות בין וושינגטון ובין השולטים בירושלים.

אכן, כפי שדיווח עיתון הניו-יורק טיימס (1/31), בכירים אמריקאיים "רואים את נפילתו האפשרית של מר אסאד כאירוע שיוכל לערער עוד יותר את איראן, מכיוון שכלכלתה כורעת תחת הסנקציות המוטלות במטרה לגרום לטהרן להשעות את תוכניתה הגרעינית". פרשן ידוע מסכם בכך, "אך הסיכון של מלחמה קרה בעידן מלחמת פרוקסי מחוויר בהשוואה לפרס האולטימטיבי שניצחון סורי יביא על האימפריאליזם של ארה"ב". כפי שכתב פפה אסקובר, "רב האליטות בוושינגטון רואים את שינוי המשטר בסוריה כדרך חיונית לפגוע באיראן. זה הולך הרבה מעבר לסוריה. מדובר בניפוץ של המשטר האיראני".

צוות ההצלה בהיכון

כאמור, אובמה ונתניהו מתכוננים להציל את סוריה. רצוי אם כן לבדוק את פרשת ההצלה האחרונה, היא לוב. מסתבר שהארץ כולה הפכה לנחלה של מאות רבות של מיליציות מזוינות העסוקות במלאכת שוד והשתלטות אלימה. כשהמיליציות אינן עסוקות בקרבות שליטה על אזורים חשובים, הן מפעילות משטר של טרור ורצח ללא הבחנה. במחנות ריכוז מוחזקים אלפים שנחשבו לתומכים במשטר הקודם. איש בארגון סיוע מרכזי צוטט באומרו שאם הדברים היו קורים בכל ארץ ערבית אחרת היה העולם מזדעזע. דבר אחד בלבד כן פועל בלוב. מתקני הנפט נמסרו לבעלים הזרים והנפט זורם לשווקים.

מכוניות תופת בשרות האופוזיציה הסורית

לפני כשבועיים בוצעו בדמשק שתי פעולות טרור קלאסיות. האופוזיציה הסורית טענה שדובר בפעולה של המשטר הסורי - כלומר פרובוקציה פשוטה. התקשורת המערבית פרסמו את הגרסאות הן של המשטר והן של האופוזיציה. אי אפשר לדעת את האמת בנסיבות כאלה. יחד עם זה, פעולה כגון זו אם נעשתה על ידי המשטר, יכולה להסתבך ולגרום למבצעים נזק פוליטי אדיר. השבוע הדברים חזרו על עצמם, הפעם בעיר אלפו, עיר שבה האופוזיציה הסורית חלשה ביותר. הניו יורק טיימס לא פרסם הפעם את הגרסה המפוקפקת בדבר פרובוקציה מצד השלטון. במקום זה הציעו אפשרויות אחרות. אולי הייתה זאת פעולת תגמול על פעילות הצבא הסורי בחומס? אולי הייתה זאת פעולה של אל-קעידה? הטיימס טוב בהרבה משופרי התעמולה במערב שחזרו על העלילה שאולי הייתה זו פעולה מצד המשטר.

להפסיק את האש, לקדם פתרון תוך הידברות

ארה"ב ובעלי בריתה עוררו מהומה לא קטנה נגד הוטו הסיני-רוסי. כידוע אין לוושינגטון התנגדות עקרונית לשימוש בוטו. ואכן אנו מציינים בימים אלה "יום הולדת" לוטו של ארה"ב במועצת הביטחון ב-18.2.2011. ארה"ב צפצפה על העולם כולו בהטלת וטו נגד הצעת ההחלטה המגנה את ההתנחלויות הישראליות באדמה פלסטינית כבושה.

הדרך למו"מ נחסמה לפי שעה בגלל הדרישה של ארה"ב שאסד יפוטר, דבר שהתפרש בצדק, במיוחד אחרי הפלישה של נאט"ו ללוב, כדרישה לשינוי משטר (Regime Change). כמו כן דרשה טיוטת ההחלטה מכוחות הצבא הסורי לנצור את האש מבלי לדרוש דרישה מקבילה מכוחות המורדים. האמריקאים הם שהפסיקו את המו"מ במועצת הביטחון והזדרזו להגיש הצעת החלטה שבמרכזה הדרישה להדחת אסד.

ענן מורעל מרחף מעל הסיכוי להדברות. האופוזיציה הסורית תולה את כל תקוותיה בהתערבות ארה"ב ובעלי בריתה. האופוזיציה תהיה מוכנה לשפוך דם רב של העם בניסיון נואש לחזק ולעודד אותם גורמים פוליטיים בארה"ב ששואפים בכל מחיר להיכנס להרפתקה חדשה. האופוזיציה הראשית דחתה מאותה סיבה עצמה קריאות מצד גורמים שמאליים וריאליסטיים לנהל מערכה על שינויים מוסכמים בחוקה ובפוליטיקה הסורית.

ישנם חברים נאמנים בשמאל שנראה להם שהעיקר הוא לבוא חשבון עם אסד. אך, אפילו נניח ששגיאות או פשעים מצד המשטר הסורי נתנו עילה לגורמים בקרב הסונים להתקומם נגד הדיכוי, יהיה זה שיא של תמימות ואיוולת להתעלם מהדינאמיקה שעל פיה התארגנו גורמים סונים קיצונים כדי לפתוח במלחמת אזרחים בעצה אחת ובעידוד גורמים במערב. קואליציה זו בין האופוזיציה הסורית ובין ארה"ב היא זאת שדוחפת להמשך הלחימה, היא זאת שמפנה עורף להידברות ולפתרון במישור הדיפלומטי. הקואליציה נגד אסד הפועלת בהשראה של ארה"ב, הוקמה בניגוד לעמדת השמאל וגורמים אחראים באופוזיציה לאסד וממלאת תפקיד דומה לזה של ישראל הדוחפת להתקפה על איראן. סרבני ההידברות מובילים את האזור צעד צעד לעבר התפוצצות ואסון. חובתם של הומניסטים, שוחרי שלום ואנשי שמאל להיאבק נגד תוכניותיהם.