במקום לשבח ולהלל, כפי שעשו בעבר, חברים רבים בשמאל מנמקים מדוע לדעתם אין לתלות תקווה במפגש אנאפוליס. לא רק שהם מסתייגים. הם טוענים שמדובר במיצג שווא של רייס ובוש.אני מודה ומתוודה שלא קל להסביר את התמורה בעמדות. שנים רבות, רבות מדי, התאמצנו לשכנע את הציבור שיש פרטנר פלסטיני ויש לחדש את תהליך השלום על בסיס מוסכם. וכעת, שישנה תוכנית לכנס מפגש חשוב בחסות ארה"ב ובהשתתפות גורמים אחרים באזור ומחוץ לו, אנו כאילו מחמיצים פנים ופוסלים צעד שלחמנו שנים למען קידומו. אך יש לשינוי עמדות זה סיבות כבדות משקל. נצא ונראה.
על פי הודעותיהם של השלישייה כבר ברור שאין ושלא יהיה מו"מ תכליתי עד לאחר הכנס בארה"ב. מה התרחש בחודשים הארוכים מאז בוש ורייס הודיעו על חידוש המגעים בחסותם? כלום לא קרה – חוץ מהחמרת המצור על עזה, בנייה ישראלית בשטחים הכבושים ופשיטות ליליות של צה"ל אחרי מבוקשים. השבוע אבו מאזן, אולמרט ורייס מודעים שהם מסכימים לכנס את הפגישה ושהם "אופטימיים." האופטימיזם מהצד הפלסטיני לא מובן לאחר שאין הבטחה כלשהיא לשינוי בעמדה הישראלית כיוון שאין סימן של לחץ אמריקאי שבלעדיו לא יתכן תזוזה כלשהי קדימה! לדאבון הלב אין לצד הפלסטיני שום ערובה שארה"ב לא תמשיך לגבות את ישראל. לא ברור מדוע, אך הצד הפלסטיני לא העלה דרישות משמעותיות כלשהן להקלת הדיכוי כתנאי להליכה לאנאפוליס. במקום דרישה פלסטינית בעלת משקל נהיה (אולי) עדים לכמה ג"סטות ישראליות למען שיפור האווירה.
בעל טור קבוע ב"ניו יורק טיימס", דוד ברוקס, שיבח את רייס על הישגיה לקראת אנאפוליס. ברוקס הוא עיתונאי בכיר, איש המרכז-ימין, מקורב למלכות, עוזר לנו לפתור חידה קשה. למה רייס טורחת ועמלה כשברור לכל שאין בתנאים אלה שום סיכוי לקידום פתרון לסכסוך?
מה למד ברוקס לאחר שבא לאזור ומדווח לקוראיו מעמאן?
"הייתי צריך לבקר באזור כדי להבין שתהליך השלום הזה שונה מקודמיו. תהליך השלום אינו קשור לישראל ולפלסטינים – הוא קשור לאיראן. ריס בונה קואליציה של המפסידים....תהליך השלום הנו הזדמנות לאסוף את "המדינות המתונות" ולהקים ברית נגדית מול איראן. חבל מאד שתהליך השלום עצמו הוא חלול. זה כאילו עורכים חתונה ללא בני הזוג כיוון שאתה רוצה לכנס את האורחים למטרה אחרת. את החלל אפשר למלא אחר כך. המטרה עיקרית היא לארגן את הכוחות האנטי איראניים סביב להתארגנות כלשהי ואז לעצב מחדש את יחסי הכוחות האסטרטגיים באזור." (הרלד טריביון – 07.11.07)
ברוקס מבין שבנסיבות האלה ישנן המון סכנות בקיום המפגש. אך הוא משבח את רייס על השימוש בדיפלומטיה כדי לבנות קואליציה שתכליתה לבלום את הגל המכוער...ולפי ברוקס יטופל הסכסוך הישראלי-פלסטיני בהמשך...
בוש מוכן למלחמת עולם השלישית – למען ציון לא יחשה כדי שלא יחשבו שהצהרתו על התקרבות מלחמת עולם שלישית הייתה בחזקת פליטת פה, חוזר בוש על האיומים שנית. בוש ואולמרט אינם מוכנים לחכות לאו"ם, הם אינם מקבלים את חוות דעת של המומחים. הם סומכים על המודעים הצבאי הישראלי. ואמ"ן קובע שאיראן מתגרענת בקרוב, בחודשים ספורים. האם משהו שפוי בדעתו מאמין שבשנת הבחירות – 2008 - ארה"ב תלחץ על ישראל – שתוצג כקורבן בכוח של "היאסלאמו-פשיזם הטוטליטרי"? . האם בוש המקדם תבערה עולמית כדי להגן על ישראל ילחץ בה בשעה על ישראל ויאים עליה?
רבים בשמאל קיוו לראות את פתרון הסכסוך באזור כחלק של הידברות בינלאומית והפגת המתיחות. התקווה הזאת לא התגשמה. כעת קיים חשש מבוסס שהעניין הפלסטיני מנוצל לתפאורה בהצגה של בוש ורייס. על כן יש להתפלא שמצויים חברים שמקדשים את ההנהגה הפלסטינית הנוכחית כאילו שאינה מסוגלת לטעות או להטעות. חברים אלה מתאמצים לעצום עין ולא לראות שהנהגה זו אינה ממשיכה בדרכו של יאסר ערפאת שסירב לפיתוים של ארה"ב ושל קלינטון בכבוד ובעצמו.
ישנם חברים שכפרו בזכות אנשי שמאל ישראלים לבקר את המדיניות של הנהגת העם הפלסטיני. לדידם הנושא כולו עניינם של הפלסטינים ושלהם בלבד. אפילו אם היה מדובר בהנהגה מקובלת ונערצת, יש מקום לביקורת. אין פת"ח חסינה מפנה ביקורת ולא צריכה להיות כזאת. הטענה שאין לשמאל זכות-טיעון בנושא כייוון שזה ענייו פלסטיני מריחה לא טוב. ישראלים בעלי עמדה ברורה נגד מדיניות ארצם יכולים ורשאים להביע את דעתם לגבי ניהול המאבק של העם הפלסטי. הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר בחלק של הנהגה שאינה בעלת לגיטימיות ברורה, שיש ערעור חמור על מעמדה מצד ממשלה נבחרת שמייצגת כחצי העם.
שוחרי השלום הישראלים יבינו שעניין השלום לא יוכל "להרוויח" מהמדיניות ארה"ב. שלום ישראלי-פלסטיני לא ייכון על כידוני האימפריה השוקעת של בוש ורייס.
רשומות
